“המוח, לא יכול להבחין בין אמיתי ולא..., (כבוי עכשיו ש..., ואז זה...), אתה אומר שקר אחרי שקר..., ואז מאמין בדברים שקריים. וחושב על הצדדים החיוביים כך שלא לצעוק יותר מדי כמו האחרים, אלא כמו תמיד אתה ברגע אחד צועק אתה לא יכול לעצור את זה... עכשיו מצמידים אליי סכין ואומרים "לך מפה... תן לי את הבת שלי... תחזיר לי אותה"..., אתה לא רואה שהאנשים צוחקים עליך, אתה לא רואה את זה. תסתכל על הפנים שלהם, עם כל כך הרבה חיוכים, אבל הם לא אנשים, הם מהצבא, כבוי, כבוי בשם אלוהים הם חיילים שיש להם רובים. הרגו כמה אנשים, לקחו את הבת שלך והם רבים יותר ממך ומכל המשפחה שלך... כנראה את החלק הזה כגנרל אני חייב לדלג עליו, כי זה הגיוני, אבל תסתכל עליו ומהצד הזה, אף אחד לא יקריב את עצמו כדי שאתה תהיה מאושר... אתה תמות.. אוי, אוי, הילדה הקטנה המסכנה בוכה מול האנשים, היא רק ראתה את אמא שלה מצביעה בסכין לעבר החיילים ועכשיו היא נהרגת בידי אחד החיילים.”

המקור באנגלית: קרא את המקור ←