“אמא שלי אומרת, "אתה יודע על מה שמיכת הזיכרון לאיידס?" קפוץ ישר לכמה אני שונא את אחי ברגע הזה. "קניתי את הבד הזה כי חשבתי שזה יהיה פאנל נחמד בשביל שיין," אמא אומרת. "פשוט נתקלנו בכמה בעיות עם מה לתפור עליו." תן לי אמנזיה. הבזק. תן לי הורים חדשים. הבזק. "אמא שלך לא רצתה לדרוך לאף אחד על האצבעות," אבא אומר. הוא מסובב שוק עוף אחת ומתחיל לגרד את הבשר לצלחת. "עם דברים של הומואים צריך להיות כל כך זהירים, כי הכול אומר משהו בקוד סודי. כלומר, לא רצינו לתת לאנשים רושם מוטעה." אמא שלי מתכופפת כדי להעמיס בטטות על הצלחת שלי, ואומרת, "אבא שלך רצה שוליים שחורים, אבל שחור על רקע כחול היה אומר ששיין מתרגש ממין עם עור, אתה יודע, שעבוד ומשמעת, סאדו ומזוכיזם." היא אומרת, "באמת, הפאנלים האלה נועדו לעזור לאנשים שנשארו מאחור." "זרים יראו אותנו ויראו את השם של שיין," אבא שלי אומר. "לא רצינו שהם יחשבו דברים." כל הכלים מתחילים את הצעדה האיטית שלהם עם כיוון השעון סביב השולחן. המלית. הזיתים. רוטב החמוציות. "רציתי משולשים ורודים אבל לכל הפאנלים יש משולשים ורודים," אמא שלי אומרת. "זה הסמל הנאצי להומוסקסואלים." היא אומרת, "אבא שלך הציע משולשים שחורים, אבל זה היה אומר ששיין היא לסבית. זה נראה כמו שיער ערווה נשי. המשולש השחור כן." אבא שלי אומר, "אז רציתי שוליים ירוקים, אבל התברר שזה היה אומר ששיין הוא זונה גברית." אמא שלי אומרת, "כמעט בחרנו שוליים אדומים, אבל זה היה אומר אגרוף. חום היה אומר או סקאט או רימינג, לא הצלחנו להבין מה." "צהוב," אבא שלי אומר, "פירושו ספורט מים." "גוון בהיר יותר של כחול," אמא אומרת, "היה אומר סתם מין אוראלי רגיל." "לבן רגיל," אבא שלי אומר, "היה אומר אנאלי. לבן גם יכול היה לומר ששיין מתרגש מגברים שלובשים תחתונים." הוא אומר, "אני לא מצליח לזכור איזה." אמא שלי מעבירה לי את העוף הממולא כשהלחמניות עדיין חמימות בפנים. אנחנו אמורים לשבת ולאכול כששיין מת על כל השולחן מולנו. "בסוף פשוט ויתרנו," אמא שלי אומרת, "ועשיתי מהחומר מפה יפה לשולחן." בין הבטטות למלית, אבא מביט למטה בצלחת שלו ואומר, "אתה יודע על רימינג?" אני יודע שזה לא נושא לשולחן האוכל. "ואגרוף?" אמא שלי שואלת. אני אומר, אני יודע. אני לא מזכיר את מנוס ואת מגזיני הפורנו המקצועיים שלו. אנחנו יושבים שם, כולנו סביב תכריך כחול, כשהתרנגול הודו יותר מתמיד נראה כמו חיה אפויה גדולה ומתה, המלית עמוסה עד אפס מקום באיברים שאפשר עדיין לזהות, הלב והקיבה והכבד, והרוטב סמיך משומן מבושל ומדם. סידור הפרחים במרכז השולחן יכול היה להיות זר ללוויה. "תעביר את החמאה, בבקשה?" אמא שלי אומרת. לאבא שלי היא אומרת, "אתה יודע מה זה פלצ'ינג?”

המקור באנגלית: קרא את המקור ←