“בעולם שבו נדרים חסרי ערך. שבו הבטחה אינה אומרת דבר. שבו הבטחות ניתנות כדי להישבר, היה נחמד לראות את המילים חוזרות לשלטון.”

משמעות

זה נשמע כמו תלונה על כך שלמילים כבר אין משקל מוסרי. יש כאן תחושה שנדרים והבטחות נאמרים בקלות, נשברים בקלות, ולכן אי אפשר לסמוך עליהם כמו פעם. זה מתאים במיוחד כשמישהו מתעייף מהבטחות ריקות ורוצה לחזור למילים שיש בהן אחריות, לא רק צליל יפה.

מתי זה נאמר

למי זה נאמר

הקשר היסטורי

מקור

האם זה באמת מה שנאמר?

ידעתם?