“כל לילה בשעה עשר, היינו שומעים (מתופף עם האגרוף כנגד הקיר) וזו הייתה האזעקה שלנו (הכוונה שיפסיקו לנגן, כי מאוחר), אז כמעט שקראנו ללהקה 'עשר בלילה סטוקר' ('Ten PM Stocker'), כי הקלטנו ברחוב סטוקר וכל לילה בעשר היינו צריכים להפסיק לנגן.”