“כי...” הוא נהג לערסל את בתו בזרועותיו בכל בוקר, ולעיתים קרובות היו מחליפים ביניהם ניואנסים רכים “...אם אתה יכול לחלום על זה, אם אתה יכול לראות את זה בחזיונותיך בלילה, אם אתה יכול לחוש את זה בנשמתך, זה שלך! וזה מעולם לא באמת היה שייך למישהו אחר, מלכתחילה! זה תמיד היה שלך!” ויירה החזירה את המגילה שלה למגירה וסגרה אותה, היא נישקה את המצפן שעל צווארה וטיפסה אל מיטתה מתחת לשמיכות החמות, להבת הנר פצחה וזיכרונות זרועותיו של אביה סביבה חיבקו אותה שם במיטה וקולו העמוק והצרוד הדהד באוזניה; “... ואם תיתקל באוצר שהוא שלך והוא במקרה נמצא ברשותו של מישהו אחר, אין זה רע מאוד לקחת את מה שהוא שלך, לקחת את מה שחלמת, את מה שראית בחזיונותיך בלילה, את מה שהרגשת שבא לבקר אותך ברוחך! נכון, זה לא חוקי, אבל כן כן, קטנתי, הקשיבי לי כשאני אומר לך שהדברים הטובים ביותר בחיים אינם כפופים לחוקי שום סוג! כי איזה חוק יצר אהבה? איזה חוק יצר אומץ? הדברים הטובים ביותר, הדברים האמיתיים, הם הדברים שאינם נמדדים על פי חוקיו של שום אדם! פחד הוא הדבר היחיד שכל חוק אי פעם יצר! ואיזה מין פיראטים נהיה כולנו אם נפחד מכל אחד מפחדינו, אפילו במעט!”

המקור באנגלית: קרא את המקור ←