“אני רוצה בעיקר להזכיר לה את תרופות הריפוי, ולהעניק לה את תרופת החירום שלי, המוכנה במקום, להקלה על כאבה. אני אומרת לה: "קחי עט. תעצרי לבכות כדי שתוכל לכתוב את זה ולהתחיל לעבוד עליו היום. תרופתי ארוכה. אך האייטם האחרון ברשימה אומר: 'כשאת עורכת את עצמך בבוקר ומגלה שאת חייה במקום שבו אין אף אחד שאתה אוהבת ומסמיכה לו, אין קהילה, זה הזמן לעזוב את המקום – לפקוד ולצאת (את יכולה לצאת גם היום). ואיפה את צריכה ללכת זה כל מקום שבו יש זרועות שיכולות להחזיק אותך, שלא יאפשרו לך לעזוב.”

המקור באנגלית: קרא את המקור ←