“אורך שנים חייתי בחיים משעבדים, נתונים בעבר, לא יכלתי להתקדם לעבר העתיד. כמו כל ילד פצוע, רק רציתי לשנות את הזמן ולהתקיים באותו גן עדן, באותו רגע של שמחת זיכרון בו חשיתי אהבה, בו חשיתי תחושת השייכות. לא נוכל לחזור אחורה. זאת אני יודעת עכשיו. אפשר להתקדם קדימה. אפשר למצוא את האהבה שלב הלב מתאוה אליה, אך רק לאחר שמשחררים את האבל על האהבה שאבדה לפני שנים, כשהנו ילדים ולא היו לנו קול לדבר על תאוות הלב. כל שנות חיי חשבתי שאני מחפשת אהבה, אך רק בדיעבד הבנתי שהן שנים שבהן ניסיתי רק לשחזר את האבדן, לחזור לבית הראשון, לחזור לקסם האהבה הראשונה. לא הייתי מוכנה לאהוב או להיאהב בעת ההווה. עדיין אבלתי – חובקת את הלב השבור של ילדותי, את הקשרים השבורים. כשהאבל הסתיים, היית”

המקור באנגלית: קרא את המקור ←