“היא ישבה והאזינה למוזיקה. זו הייתה סימפוניה של ניצחון. הצלילים עלו, הם דיברו על התרוממות והם היו ההתרוממות עצמה, הם היו המהות והצורה של תנועה כלפי מעלה, הם נדמו כמגלמים כל מעשה ומחשבה אנושיים שמניעם היה עלייה. זה היה פרץ שמש של צליל, פורץ מן המסתור ונפרש לרווחה. הייתה בו החירות של שחרור והמתח של תכלית. הוא טיהר את המרחב, ולא הותיר אלא את חדוות המאמץ הבלתי מופרע. רק הד קלוש בתוך הצלילים דיבר על מה שממנו נמלטה המוזיקה, אך דיבר בתדהמה צוחקת על הגילוי שלא היה כיעור או כאב, ושמעולם לא היה צורך שיהיו. זה היה שיר של גאולה עצומה.”

המקור באנגלית: קרא את המקור ←