“הוא נזקק לאנשים ולהמולה סביבו. לא היו שאלות ולא היו ספקות כשהוא עמד על במה מעל ים של פנים; האוויר היה כבד, דחוס, רווי בממס יחיד — הערצה; לא היה מקום לשום דבר אחר. הוא היה גדול; גדול כמספר האנשים שאמרו לו זאת. הוא צדק; צודק כמספר האנשים שהאמינו בכך. הוא הביט בפנים, בעיניים, הוא ראה את עצמו נולד בהן, הוא ראה את עצמו זוכה במתת החיים. זה היה פיטר קיטינג, זה, ההשתקפות באותם אישונים נעוצים, וגופו היה רק ההשתקפות שלה.”

המקור באנגלית: קרא את המקור ←