“היא מחזיקה בחן שאין לו שווא. לבה יפה זורם באהבה. ונפשה הרגישה משתוללת במגיה. היא הייתה האש שאליה חיכיתי כל חיי.”

משמעות

זה נשמע כמו הצהרת התפעלות שמגיעה כמעט עד הערצה. אפשר להבין מכאן שהדובר רואה באדם לא רק יופי, אלא נוכחות נדירה ומעוררת רגש, מישהי שנראית כמו מענה שחיכה לו זמן רב. זה מתאים במיוחד להקדשה אישית או להצהרת אהבה שמנסה להסביר למה מישהו נשאר בלב.

מתי זה נאמר

למי זה נאמר

הקשר היסטורי

מקור

האם זה באמת מה שנאמר?

ידעתם?