“אבל "איך"? שואלים התלמידים. "איך אתה עושה את זה באמת?" אני אומרת: אתה יושב. אתה מנסה לישב בערך באותו זמן כל יום. כך אתה מאמן את הלא-מודע שלך להתעורר ולעזור לך יצירתית. אז אתה יושב, למשל, בשעה תשע בבוקר או עשר בלילה. אתה מטיל על הנייר את הדיו או פותח את המחשב ומביא את הקובץ הנכון, ואז אתה מתבונן בו שעה או שתיים. אתה מתחיל לרקוד, תחילה רק מעט, ואז כמו ילד אוטיסט גדול. אתה מבט את התקרה, ואז אתה מסתכל על השעון, תפתח את הפה, ותשקול שוב את הנייר. ואז, עם אצבעותיך מעוגנות על המקלדת, אתה מתבונן בצורה שמתגבשת בדמיון שלך — סצנה, מקום, דמות, מה שתהיה — ואתה מנסה להרגיע את המחשבות שלך כדי לשמוע מה אומר לך הנוף או הדמות מעל כל הקולות האחרים בראש”

המקור באנגלית: קרא את המקור ←