“בדומה לפסל הנוטל גוש שיש, בעודו חש בחושיו הפנימיים את קווי דמותו העתידית, ומסלק את כל המיותר, הקולנוען חותך ומשליך את כל אשר אינו נחוץ מעל גוש הזמן, כשהוא משאיר אך ורק את אשר נועד להיות למרכיב ממרכיבי סרטו העתידי.”