“צאו החוצה, היכן שלא תהיו, והעריכו כל טיפה של מים, כל פרח, כל יצירת אמנות אדריכלית.”

משמעות

זהו ציווי לעצור ולהביט סביב, לא רק לראות את החוץ אלא להכיר בערך של מה שנמצא בו. הנקודה היא תשומת לב והודיה, למים, לפרחים וליופי מעשה ידי אדם. זה עובד במיוחד ברגע של עייפות או עומס, כשצריך להזכיר לעצמך שהיומיום מלא דברים ראויים למבט.

מתי זה נאמר

למי זה נאמר

הקשר היסטורי

מקור

האם זה באמת מה שנאמר?

ידעתם?