וויליאם פוקנר

“קדי התרטבה לגמרי והתלכלכה בבוץ מאחור, ואני התחלתי לבכות והיא באה והתיישבה במים. 'די כבר.' היא אמרה. 'אני לא אברח.' אז השתתקתי. לקדי היה ריח של עצים בגשם.”

“היא החזיקה לי את היד ורצנו דרך העלים המרשרשים הבוהקים. עלינו בריצה במדרגות וברחנו מהקור הבוהק לתוך הקור החשוך.”

“הוא שם לי את הידיים בכיסים. שמעתי אותו מרשרש בעלים. הרחתי את הקור.”

“שדה הקרב מגלה לאדם את הייאוש ואת השיגעון, והניצחון הוא אשלייתם של פילוסופים ושל טיפשים.”

“האדם הוא סכום צרותיו.”

“"בין הכאב לבין האין אני בוחר בכאב.”

“מי שמסוגל לכך עושה, ומי שאיננו מסוגל וסובל בשל כך, כותב.”

“אומרים כי האדם מסוגל לסבול הכול; אפילו את מה שלא עשה, ואפילו את הרעיון כי אינו יכול לסבול עוד.”

“הוא האמין כי הוא מנסה להימלט מן הבדידות, ולא מעצמו.”

“החוכמה העליונה היא להיות בעלי חלומות כה גדולים, עד כי לא יאבדו את דרכם כאשר אנו מנסים להגשימם.”

“מה שעצוב באהבה הוא לא רק שאיננה בת קיימא, אלא גם שהאכזבה ממנה נשכחת במהרה.”

“המין והמוות: שער הכניסה אל העולם ושער היציאה ממנו.”

“אינני יודע מה אני חושב על דבר מסוים, עד שאני קורא את מה שכתבתי על אודותיו.”

“אולי צדקו האנשים ששמו את האהבה בספרים... היא איננה יכולה לחיות בשום מקום אחר.”

“סופר איננו מסוגל לומר את האמת, ולכן אנו מכנים את מה שהוא כותב בשם: פיקציה.”

“על הסופר ללמוד כי היסודי שבדברים הוא לפחד.”

“מה שדרוש לסופר: ניסיון, התבוננות ודמיון. לפעמים אפילו שניים ואפילו אחד מהם יכול למלא את החסר.”

“עליך לחלום ולנסות לעשות למעלה ממה שיש בכוחך; אל נא תשאף להתעלות על בני זמנך או על קודמיך, אלא נסה להתעלות על עצמך.”

“העובדות והאמת אינן היינו הך.”

“זו ארץ חופשית: בזכותם של אנשים לשלוח לי מכתבים, ובזכותי לא לקוראם.”