וולדימיר נאבוקוב

“דמיון ללא ידע איננו מוביל רחוק יותר מאשר לאמנות פרימיטיבית.”

“יצירת אמנות איננה חשובה לחברה; היא איננה מעניינת אלא את הפרט.”

“לדעתי יש לכתוב כדי להשביע רצונו של קורא אחד: המחבר.”

“הזיכרון והדמיון מהווים שלילה של הזמן.”

“אין בנמצא מדע ללא דמיון.”

“אני חושב שאלוהים חייב את הפופולריות שלו לפחד מפני האתאיסטים.”

“ההווה אינו אלא פסגתו של העבר, והעתיד איננו קיים כלל.”

“היה מארח נפלא מן הסוג השקט שעיניו נוצצות וכוס ויסקי־סודה בכל אחת מידיו.”

“הרבה ידידים ישנים, רצוחים, נשכחים,לא ננקמים, תמימי דרך בני אלמוות.”

“היה מסיר את משקפיו כדי להצהיל פנים אל העבר ובתוך כך מעסה את עדשות ההווה.”

“אני גדלתי כילד בריא ומאושר בעולם בהיר של ספרים מצוירים, חול נקי, עצי תפוזים, כלבים ידידותיים, נופים של ים ופרצופים חייכניים.”

“לי לא היה שום אדם שישמע את תלונותי, שום אדם שיעוץ לי עצה.”

“בזרועותיי היא הייתה תמיד לוליטה. האם היה לה קודם מישהו אחר? היה לה באמת.”

“לוליטה, אור בחיי, אש בחלציי, חטאי, נשמתי.”

“הו, לוליטה שלי, אין לי אלא לשחק במילים.”

“בעונג אני צופה בהישגו העילאי של הזיכרון, באיזו מומחיות הוא מכונן הרמוניות מובלעות כאשר הוא מכנס בחובו את צליליו הנודדים של העבר, התלויים־ועומדים.”

“אני רואה את ההתעוררות של התודעה כסדרה של קטעי הבזקים שמרווחיהם פוחתים בהדרגה עד שהם מעמידים גבישים של תפיסה בהירה, והם המעניקים לזיכרון מאחז חלקלק.”

“היצורים הראשונים על פני האדמה שנתנו דעתם על הזמן היו גם היצורים הראשונים שחייכו.”

“על מנת שניהנה מן החיים אין לנו ליהנות מהם יותר מדי.”

“כשהיו מתקנים את שגיאותיו שוב לא היה נכשל בהן, אך עצם העובדה שלא ידע בוודאות אם אינו שוגה במלים מסוימות - די היה בה לדכאו עד עפר, והוא היה מסמיק עד לתנוכי אוזניו כאשר לא הובנו דבריו כהלכה.”