Uri Avnery

“ניצלתי כל הזדמנות לצפות באבנרי עורך את העיתון. מן ההצצות הללו מאחורי גבו, למדתי פרקים מאלפים בעריכה ובכתיבה. על תפקיד העיצוב כמשרת התוכן. על סימני פיסוק כעזרים כמו־מוזיקליים. על השימוש הנכון בפסקאות. על חשיבותה העילאית של הצלילות.”

“מדוע השתוקקתי כל־כך להשקיע את עצמי בקריאת ספרים? אולי הרגשתי שהעולם הדמיוני של הוד וגבורה מזינים אותי ומפרים את דמיוני יותר מהמשחקים בשכונה. אני יכול רק לנחש.”

“אם יש תכונה אחת שדחפה אותי קדימה לכל אורך חיי הרי זו האופטימיות.אני אופטימי מלידה. אבי היה אופטימי, ונדמה לי שגם סבי. מי שאינו מאמין בעתיד אינו יכול לפעול למען העתיד.”

“כובע-הגרב הוא סמלו של צבא-אינדיבידואליסטים. תכונתו העיקרית היא שאפשר לחבוש אותו באלפי צורות. אין לך שני חיילים הלובשים את כובעיהם באותה צורה בדיוק.”

“פרקתי בכתיבה את רגשותי, את חוויתי, את אכזבותי. הבעתי רגעים של שיכרון-הניצחון ושל ייאוש. הדבר הפך לי לצורך.”

“דופקים את השחורים.”

“שתי מדינות לשני עמים.”

“בימי חיי ראיתי כל כך הרבה דברים לא צפויים קורים, כמו עליית היטלר לשלטון, וכמו סופו המר של רומל באל עלמיין. אבל אם נמשיך להביט למטה, לרגליים, נמות מיגון. לכן תמיד אני מביט למעלה.”

“שנאנו את המשתמטים שנאת מוות כשהיינו חוזרים הביתה לתל אביב למנוחה קצרה, היינו רואים את אותם צעירים לא הגונים שישבו בבתי הקפה העמוסים בעיר ונהנו מהחיים, זה שיגע אותנו. גרתי בעיר באותה תקופה, והתל אביבים שלא הגיעו לחזית בקושי הרגישו שיש מלחמה על הקיום ממש ליד הבית. מבחינתנו זה היה מחזה בלתי אפשרי. חבריי ואני דיברנו הרבה על התופעה המכוערת הזאת, זה הרגיז אותנו מאוד.”

“הגדוד כולו היה מבוסס על גדוד חיל השדה התל אביבי של 'ההגנה', והפלוגה, בפיקודו של אריה שפק, נקראה בתחילה פלוגה ב' הפלוגה זכתה בשמה בעקבות הצטיינותה בקרב על גבעה 105, הסמוכה לקיבוץ נגבה, בליל 13 ביולי 48'. זה היה הקרב המכריע של חזית הדרום. הצבא המצרי, בפיקודו של גמאל עבד אל נאצר, תפס את הדרך לנגבה והיה נדמה שהחזית תיפול. הפלוגה עשתה דבר חסר תקדים: הפלוגה עלתה עם הג'יפים על השוחות של המצרים וגרמה להם לנטוש את העמדות ולברוח. מאותו לילה, היוזמה בחזית הדרום עברה לידי צה"ל.”

“שוד הרכוש הנטוש. כחיילים קרביים ראינו איך נבזזות ערים שלמות, על תכולת הווילות של העשירים והבקתות של העניים, בידי אנשי העורף, פרוטקציונרים שונים בחסות השלטון. משאיות הועמסו בשטיחים, במערכות רהיטים ובכל טוב. כך נעלם רכוש ששוויו הגיע למיליארדים.”

“'העולם הזה' הוקם בשביל דור שהיה אכפת לו מה קורה במדינה ולמדינה. זה התאים לאופיו של דור תש"ח, וגם לדור שבא אחריו. אך זה התאים פחות ופחות לדור השלישי והרביעי. "פוליטיקה" לא עניינה אותם במיוחד. ההתעניינות עברה לספורט ולאלילי זמר.”

“רחל נוכחת בדירה. התמונות היפות שלה מולי. קיבלתי אותן מחברה שלה. הן לא פיצוי. זה נעים לזכור. להיות לבד ולחיות בשניים אלה דברים כה שונים. למרבה המזל, נוח לי להיות לבד.”

“כולנו החלטנו להיות טיפוס מסויים, מאד לא רגשני, מעשי, לא מפחד, לא מפגין רגשות כלפי חוץ ועוד כל מיני דברים כאלה שאנחנו חשבנו שהגבר הישראלי, הצבר העברי, צריך להיות.”

“הבנק דרש את החתימה האישית שלי כערב להלוואה. סירבתי.למדתי זאת מאבי. הוא האמין בבני אדם וחתם על ערבויות למען חבריו. החברים נעלמו והוא נותר עם החוב. כל חייו שילם בעד ערבויות אלה. נשבעתי שלעולם לא אחתום על ערבות.”

“הייתי משוכנע ש'בשדות פלשת' הוא ספר פציפיסטי, המתאר בלי כחל וסרק את מוראות המלחמה, ולזוועתי נוכחתי לדעת שהוא מתקבל על-ידי קוראים צעירים כשיר הלל למלחמה.”

“אתה מערער את הבטחון העצמי של בני האדם והם מתנגדים לזה והם שונאים את האיש שבא לערער על זה.”

“לכל בן אדם יש תודעה עצמית שאינה קשורה לגיל הביולוגי אלא לאופן שהוא רואה את עצמו.”

“מובן שזה לא יביא שלום, וגם לא ביטחון. זה יביא להשתלטות החמאס על עזה ובמובלעות הפלסטיניות. זה יביא להתגברות הפיגועים בארץ ובעולם. זה יביא למלחמה שאין לה סוף. בעיני שרון, זהו שלב מכריע בהגשמת הציונות, כפי שהוא מבין אותה. מדינת-ישראל תשתרע על 90% של הארץ. אשר ל10% הנותרים – אלוהים גדול.”

“השגיאה ההיסטורית של רבין היתה, שאחרי שהשיג פריצת דרך באוסלו, הוא לא דהר קדימה ועשה שלום. הוא היה איטי מדי וזהיר מדי. השוויתי אותו למצביא שפרץ את קווי האויב, ובמקום למהר ולהשליך את כל כוחותיו דרך הפירצה – נעצר והיסס. זה עלה לו בחייו. אני מאמין שבשיטתו האיטית והזהירה, רבין היה חותם בסוף על הסכם שלום עם ההנהגה הפלסטינית ועוזר להקים את מדינת פלסטין.”