תומאס הארדי

“ערכה של הזקנה תלוי במי שמזדקן. ישנם כאלה שהצליחו שבעבורם הזקנה אינה שווה דבר, וישנם אחרים שפיתחו את אמנותם במאוחר, והזקנה מאפשרת להם לסיים את המלאכה.”

“טילתי לבד, לא כל כך מטרד מכך שבבית נשארת... שוב אני לבד – מה אם כן אבד? רק ידיעת־התשתית שיש בית ויש בו אשתי.”

“עכשו, כשקנית כרטיס לנצח, אך שוב במאלתר, בהלכך מעמי, כמו אמרת, כמו תמיד: 'להגיד שלום? מיתר'.”

“נשארתי יושב, חשבתי, תהיתי, והגלגלים נעו הלאה. הו, לו אך הייתי יורד באותה תחנה!”

“נשארתי כפי שהייתי כאשר ימינו היו מלאי שמחה.”

“אהב אילת וענג של ילד: שוב היא תחיה מתחלה.”

“בתשע בבוקר חלפה כנסייה, בעשר צץ ים מולי.”

“השבוע האחרון באוקטובר: העצים מתפשטים.”

“מחכה לאביב בו ניתן לסבול הכול.”

“מקומות שרק החולמים מכירים.”

“אז כשהיית לי עולם ומלואו.”

“כל הדברים משתנים.”

“היכן היית מחכה לי.”

“הייתה הברתה אנחת־נכאים ממושכת, ילידת אותו הסוד בנפשה אשר הוליך אותה לכאן. היה בכך משום חיל שבהתפרקות, כאילו על ידי פליטת הקול ההוא קראה תבונת־האישה דרור לדבר שלא יכלה לשעבדו למצוותה.”

“אם התכנית שלי מעשית בכלל, אני מעריך שהימצאותי במקום תעניק לי סיכוי טוב יותר לממש אותה מבכל מקום אחר.”

“סבלנות, מזיגה זו של גבורה מוסרית ושל פחדנות גופנית.”

“הדברים היפים שעל האדמה הופכים יקרים יותר, ככל שלא ניתן להשיגם.”

“חלק מן הטון שלו היה יחיד ומיוחד; מה שנשמע שם, אי־אפשר היה לשמעו בשום מקום אחר.”

“לפעמים רצונה של אישה להיות נאהבת מאפיל על מצפונה.”

“מאהב שאיננו מתנהג בחוסר היגיון, איננו מאהב.”