תומאס הארדי

“ערכה של הזִקנה תלוי במי שמזדקן. ישנם כאלה שהצליחו שבעבורם הזקנה אינה שווה דבר, וישנם אחרים שפיתחו את אמנותם במאוחר, והזקנה מאפשרת להם לסיים את המלאכה.”

“ְטִיַּלְתִּי לְבַד, לֹא כָּל כָּךְ מֻטְרָד מִכָּךְ שֶׁבַּבַּיִת נִשְׁאַרְתְּ... שׁוּב אֲנִי לְבַד – מָה אִם כֵּן אָבַד? רַק יְדִיעַת־הַתַּשְׁתִּית שֶׁיֵּשׁ בַּיִת וְיֵשׁ בּוֹ אִשְׁתִּי.”

“ְעַכְשָׁו, כְּשֶׁקָּנִית כַּרְטִיס לָנֶצַח, אַךְ שׁוּב בִּמְאֻלְתָּר, בְּהָלְכֵךְ מֵעִמִּי, כְּמוֹ אָמַרְתְּ, כְּמוֹ תָּמִיד: 'לְהַגִּיד שָׁלוֹם? מְיֻתָּר'.”

“נשארתי יושב, חשבתי, תהיתי, והגלגלים נעו הלאה. הו, לו אך הייתי יורד באותה תחנה!”

“נשארתי כפי שהייתי כאשר ימינו היו מלאי שמחה.”

“אַהַב אַיֶּלֶת ועֹנֶג שֶׁל יֶלֶד: שׁוּב הִיא תִּחְיֶה מִתְּחִלָּה.”

“בתשע בבוקר חלפה כנסייה, בעשר צץ ים מולי.”

“השבוע האחרון באוקטובר: העצים מתפשטים.”

“מחכה לאביב בו ניתן לסבול הכול.”

“מקומות שרק החולמים מכירים.”

“אָז כְּשֶׁהָיִית לִי עוֹלָם וּמְלוֹאוֹ.”

“כל הדברים משתנים.”

“היכן היית מחכה לי.”

“הייתה הברתה אנחת־נכאים ממושכת, ילידת אותו הסוד בנפשה אשר הוליך אותה לכאן. היה בכך משום חיל שבהתפרקוּת, כאילו על ידי פליטת הקול ההוא קראה תבונת־האישה דרור לדבר שלא יכלה לשעבּדוֹ למצוותה.”

“אם התכנית שלי מעשית בכלל, אני מעריך שהימצאותי במקום תעניק לי סיכוי טוב יותר לממש אותה מבכל מקום אחר.”

“סבלנות, מזיגה זו של גבורה מוסרית ושל פחדנות גופנית.”

“הדברים היפים שעל האדמה הופכים יקרים יותר, ככל שלא ניתן להשיגם.”

“חלק מן הטוֹן שלו היה יחיד ומיוחד; מה שנשמע שם, אי־אפשר היה לשמעו בשום מקום אחר.”

“לפעמים רצונה של אישה להיות נאהבת מאפיל על מצפונה.”

“מאהב שאיננו מתנהג בחוסר היגיון, איננו מאהב.”