Tatyana Tolstaya

“טולסטיה סקרנית מאוד ביחס לדמויותיה, מתעניינת מאוד בעולמן המורכב, בשגרת חייהן, עד הפרטים הקטנים שלהן.”

“נינה הייתה אישה רגילה, אישה מקסימה, רופאה, וללא ספק ראויה הייתה, כמו כולם, לאושר אישי.”

“הוא היה נעצר, מתבונן, מתגבר על חששו, מאמץ את הזיכרון: מי אני? מאיפה אני? של מי אני? הרי הייתה אמא, מישהי הרי ילדה אותי, אהבה אותי, הסיעה לאנשהו?”

“טוב להרגיש שאתה – עצמך: שאינך שייך לאיש, שאינך מובן אפילו לעצמך, שאתה נעים וביתי, שאתה בן 6, ונצחי. טוב לאהוב ולא לחפש מלכוד. טוב להישען: על עמודי המרפסת, או על בן אדם.”

“ואז, בעודך מחטטת בארון, את מגלה אותו – את הילד שלך, כפי שהיה אז – בן שנה וחצי, עוד לא מדבר, מריח מדייסה עם תפוח, פניו נפוחות מבכי, אבוד אבל נמצא, מחכה לך כל עשרות השנים הללו ברווח שמאחורי התיבה, בלי להיות מסוגל לקרוא לך – והנה, חזרת.”