סוזן קולינס

“אמי ניסתה מאוד להגן עלינו, אבל מדי פעם, אחרי קריקטורות אחר הצהריים של כל מה שהיה... חדשות הלילה היו מגיעות, וראיתי צילומים מאזור המלחמה, והייתי שומעת את המילה 'וייטנאם'. והייתי יודעת שאבא שלי שם, וזו הייתה חוויה מאוד מפחידה עבורי.”

“אני חושבת שזה מאוד לא נוח לאנשים לדבר עם ילדים על מלחמה, ולכן הם לא עושים זאת כי קל יותר שלא. אבל אז יש לך צעירים בני שמונה עשרה שמתגייסים לצבא, ובאמת אין להם שמץ של מושג למה הם נכנסים.”

“בכל פעם שאני כותבת סיפור, אני מקווה שהוא מושך גם בנים וגם בנות.”

“לספר סיפור בעולם עתידני נותן לך את החופש הזה לחקור דברים שמטרידים אותך בזמנים עכשוויים.”

“בכל פעם שאתה קורא ספר ומתחבר לדמויות, עבורי זה תמיד הלם כשהוא עובר מדף למסך וזה לא בדיוק מה שהיה לי בראש או מה שדמיינתי שזה צריך להיות.”

“אני לא כותבת על התבגרות. אני כותבת על מלחמה. עבור מתבגרים.”

“ההבטחה שחיים יכולים להימשך, ולא חשוב כמה נוראות האבדות שלנו. שהם יכולים להיות טובים שוב.”

“אבל הזרועות שלו נמצאות שם כדי לנחם אותי. ובסופו של דבר גם השפתיים שלו. בלילה שבו אני מרגישה שוב ברעב שהציף אותי על החוף, אני יודעת שזה היה קורה בכל מקרה.”

“היד שלי מתרוממת אוטומטית לחסום את המילים שלו.”

“אבל אני לא עירומה. אני לבושה שמלה בעיצוב זהה לשמלת הכלולות שלי, רק שהיא בצבע פחם ועשויה נוצות זעירות.”

“אני אוחזת בידו, נאחזת בה חזק, מתכוננת לקראת המצלמות וחוששת מהרגע שאצטרך לבסוף להרפות.”

“כשאני מתעוררת, החצי האחר של המיטה קר. אני מותחת אצבעות ומחפשת אחר חמימותה של פרים, אבל לא מוצאת דבר מלבד כיסוי הקנווס הגס של המזרן.”

“משחקי הרעב מוצלחים, ומי ייתן והסיכויים תמיד יהיו לטובתכם.”