סימון דה בובואר

“אין להם מה לעשות, חוץ מלראות דברים יחד: היא אוהבת לגלות איתו דברים, ואוהבת כשהזמן, שקפא בחדגוניות הארוכה של אושרם, שב וקולח במלוא רעננותו.”

“חיים ארוכים, עם צחוקים, דמעות, כעסים, חיבוקים, התוודויות, שתיקות, התפרצויות, ולפעמים נדמה שהזמן כלל לא עבר. העתיד עוד משתרע קדימה, לנצח.”

“היו ברגע הזה מתיקות של זיכרון והתרוננות של הבטחה.”

“ 'אמא הקטנה היקרה' שלי מגיל עשר שוב אינה נבדלת מהאישה העוינת שדיכאה אותי בגיל ההתבגרות; ביכיתי את שתיהן כשבכיתי על אמי הזקנה.”

“היא חייתה כנגד עצמה. היא הייתה עתירת תאבונות, השתמשה בכל מרצה כדי להדחיקם ונשאה הכחשה זו בזעם.”

“אמא אהבה את החיים כפי שאני אוהבת אותם, והיא חשה מול המוות את אותה התמרדות שאני חשה.”

“בבית, גם הפחותה שבזוטות עוררה שפע תגובות והערות; היו מקשיבים בשמחה לסיפורים שלי, חוזרים על הדברים שאמרתי.”

“יוקרתה של המילה הכתובה הייתה בעיני גדולה עוד יותר מזו של המילה המדוברת.”

“הורי ענו ברצון לשאלותיי; אי־הידיעה שלי התפוגגה ברגע שניסחתי אותה במילים.”

“ההגנה, הפינוק, והשעשוע שבחידושים בלתי פוסקים עשו אותי לילדונת שמחה מאוד.”

“לכתוב זה מקצוע שאנו לומדים תוך כדי כתיבה.”

“ישנם ימים שבהם אלוהים כה רחוק, עד כי נראה הדבר שהוא נעדר.”

“מההתחלה האקזיסטנציאליזם הגדיר עצמו כפילוסופיה של אמביוולנטיות.”

“הגנה על האמת, לא רק מתחושת חובה, או כדי להקל על רגשות אשם, נותנת תחושת סיפוק.”

“סופר מקורי, כל עוד אינו מת, הוא תמיד שערורייתי.”

“ללא מפלה אין מוסר.”

“עבד מציית בוחר לציית.”

“אין אנו יכולים לכתוב דבר מתוך אדישות.”

“אינני מסוגלת להבין מהו אינסוף, ובכל זאת איני מקבלת את הסוף. אני רוצה שהרפתקאת חיי תימשך ללא קץ.”

“המוות נראה פחות נורא כאשר אנו עייפים.”