סנדרה בולוק

“מעולם לא הציעו לי כל כך הרבה תפקידים כמו בשלב הנוכחי של הקריירה. יש לי עוד עבודות, כך שאני יכולה להיות בררנית ולבחור רק את התסריטים שבאמת מוצאים חן בעיני. אין הרבה דברים ששווה לעזוב בשבילם את הבית.”

“אם אתם מבטיחים לראות את הסרט, אגיע שוב בשנה הבאה. ואם יתברר לכם שזו לא הופעה כל כך גרועה כמו שאתם חושבים, אחזיר את הפרס. אם אתם לא רוצים לצפות בסרט, יש גם אופציה אחרת... אני מוכנה לעבור איתכם דף אחרי דף. אקריא את השורות בדיוק כמו ששיחקתי אותן, ואם למישהו יש הצעה איך אני יכולה לשחק את זה יותר טוב, אשמח לשמוע. אנחנו יכולים לעשות את זה עד ארבע בבוקר, או שתצפו בסרט.”

“שני הפסלים הולכים לשבת זה לצד זה. נורא נהניתי בראזי. העובדה ששני הטקסים קרו יום אחרי יום עוזרת לי למצוא יציבות, איזון. ככה אני לא אוכל אף פעם להתנפח מיותר מדי חשיבות עצמית. הראזי מחזיר אותי למציאות. אבל הוא אולי יישב על מדף נמוך יותר.”

“חלק מהשיקולים שלי בבחירת תסריטים הוא השאלה מה אני אשאיר לילד שלי ומה אני רוצה שהוא ייקח מזה כבן אדם בוגר וחושב. החשיבה הזו בבחירת תסריטים היא אחד הדברים שהאמהות שינתה אצלי כשחקנית. היה משהו בתסריט הזה שרציתי שהילד שלי יראה בבוא העת. מההתחלה זה נראה לי כמו חומר למחשבה. למרות שכבר גילמתי אמהות בעבר, זו הפעם הראשונה שאני עושה את זה מאז שאני באמת אמא. אני מרגישה שהפעם אני יוצקת לתוך התפקיד דאגה, חרדה, היסטריה וייסורי מצפון שלא הכרתי קודם לכן.”