Primo Levi

“באופן מהותי הוא משאיר אותנו בתהייה או בשאלה הפתוחה שקשורה להבנה שלנו את היצירה שלו, את העדות שלו, את מקומו בעולם.”

“אני דו־חי, קנטאור... מחולק לשני חצאים. האחד הוא של בית־החרושת, שם אני טכנאי, כימאי. האחר, מנותק לגמרי מן הראשון, הוא זה שמתוכו אני כותב, מתראיין, עוסק בהתנסויותי בעבר והיום: ממש שני חצאי מוח. פיצול אישיות.”

“מבקר! ראה את שרידי המחנה הזה והרהר: מכל ארץ ממנה אתה בא אתה אינך זר. עשה שהמסע שלך לא יהיה חסר ערך על מנת שמותנו לא יהיה חסר ערך.”

“אם היו סותמים את פי לאחר השחרור לא הייתי נשאר בחיים.”

“אני יהודי מיד שנייה.”

“בעבודתו של כימאי רק לעתים רחוקות קורה שאתה חתום על העבודה שעשית, ואם אתה חתום, הרי זה כחבר צוות... עבודתו של הסופר, לעומת זה, היא אוטונומית להחריד. אם אתה כותב רע, אינך יכול לבוא בטענות אלא לעצמך בלבד. כמובן, מאותה הסיבה עצמה, הסיפוק גדול הרבה יותר.”

“המעלה שלי היא ההיצמדות למציאות; סגולה שפרימו לוי הסופר חייב לפרימו לוי הכימאי.”

“לא רק ברגעים המכריעים של הסלקציות או של הפצצות האוויר היו חיי המאמינים טובים יותר, אלא גם בחיי היום-יום השוחקים: שנינו, אמרי ואני, נתנו את דעתנו לכך. לא הייתה כל חשיבות לסוג של 'האני מאמין' שלהם, בין דתי בין פוליטי. כמרים קתולים או פרוטסטנטים, רבנים למיניהם, ציונים לוחמים, מרקסיסטים תמימים או מתקדמים, עדי יהווה, כולם התאחדו במכנה המשותף המושיע של אמונתם. עולמם היה רחב יותר משלנו, מתפשט יותר במרחב ובזמן, ומעל לכל: מובן יותר.”

“הזיכרון האנושי הוא מכשיר נפלא אבל מוליך שולל.”

“מנדל ניסה בעקשנות להירדם, והבין כי דווקא המאמץ הזה הוא הקוץ שהשאיר אותו ער. רוחו לא הייתה מבולבלת עד שיתעלם מכך שדמות אחרת ושם אחר הידפקו על דלתו.”

“תשוקה למיטה, ולגוף של אישה במיטה; תשוקה להתפוגג בתוך אשה אחרת, להיות איתה לבשר אחד, בשר כפול מבודד מן העולם, הרחק מן הדרכים, מן הקרבות, מן הפחדים ומזיכרונות ההרג.”

“אם כולנו היינו דומים, העולם היה משעמם. לנו יש ברכה מיוחדת, שאנו מפנים אל אלוהים כשאנחנו רואים מישהו שונה מהאחרים.”

“כפי שיש אמנות של סיפור, שחוקיה נקבעו לאחר אלפי ניסיונות וטעויות, כך גם קיימת אמנות של הקשבה, עתיקה ואצילית אף היא.”

“אם באמת תרצה לספר אותו, תעבד אותו, תשפץ, תלטש, תשייף את הפינות, תיתן לו קצת נפח ותסחט ממנו סיפור.”

“אבל מאז, משום שאני כימאי בעיני העולם, וחש שדם של סופר זורם בעורקי, נדמה לי שבגופי שתי נשמות, וזה יותר מדי.”

“בשבילי, כל עבודה שאני מתחיל היא כמו אהבה ראשונה.”

“טעמו העז והמר של המקצוע שלנו, שהוא רק מקרה מסוים, גרסה נמרצת יותר, של מקצוע החיים.”

“מקצועו של כימאי (שחושל, במקרה שלי, בחוויות אושוויץ), מלמדו להתגבר על בחילות מסוימות שאינן הכרחיות או מולדות, ובעצם להתעלם מהן: החומר הוא חומר, לא אציל ולא נחות, הוא נתון לשינויים אינסופיים, ומקורו המיידי חסר כל חשיבות.”

“מאז החל האדם בונה, תמיד ביקש לבנות בהוצאות המינימליות את הצורה העמידה ביותר האפשרית, ואילו ההנאה האסתטית שהוא חווה בהתבוננו ביצירותיו באה רק אחר־כך.”

“לימדנו זה את זה לשוב ולמצוא בתנ"ך את הצדק ואי־הצדק ואת הכוח המביס את אי־הצדק.”