Ovid

“הנה עוד גדול היום ובוער השמש במרומיו! אל־נא תחתי מחית־היער רובצת מחשכים, בטח לכי לך, כי אתך אני, אל־מגן עליך, אל ועליון על אלים.”

“גדל חנה פי־שבע ברוצה, ינחם אפולו כי שחת חלקת אהביו לשוא, ונרגש ונרדף מסער אהבה, תקף לבבו, ירוץ בעקבי היפה.”

“תנוס ויפיה מה רב: מרוח נושבת יתנופפו שולי שמלתה הקלה וחן מערומיה יחשף.”

“הנה חתחתים בדרך, אל־נא תמהרי, מנעי רגלך מרוץ ואתנהל לאטי אחריך גם אני.”

“קלו המים ונראו ראשי ההרים ועלו חופי הים ומלא אפיקיהם הנהרות יזרמו.”

“ארץ פוריה מאז, אך באו כפתע הגלים, שדדו אדרתה ותהי למפרץ הים המתגעש.”

“לא איתך אני יכול לחיות, ולא בלעדיך.”

“הניצודים באהבת האישה – נשרף ליבם.”

“כל זמן שתהיה מאושר, רבים יהיו ידידך.”

“לעולם אין מעשי בני תמותה נעלמים מן האלים.”

“קח לעצמך פסק זמן; אחרי שנת שמיטה האדמה מניבה יבול רב.”

“השעה האחרונה לא יכולה לחזור.”

“בזמן שאני מדבר, השעה בורחת.”

“הזמן מאכל את כל הדברים.”

“כבוד ואהבה אינם יכולים לדור בכפיפה אחת.”

“כל הדברים יכולים להשחית כאשר המחשבה נתונה לעשות את הרע.”

“הבה לא נאמר על איש כי הוא מאושר, עלינו לחכות ליומו האחרון ולא לחרוץ משפט עליו עד יום קבורתו.”

“יש ברצוני שהמוות יפתיעני בהיותי עסוק בעבודתי.”

“במוות יש פחות כאב מאשר בציפייה לסוף ולכליה.”

“טוב ללמוד, אפילו מאויב.”