Nana Mouskouri

“אהבנו מאוד אחת את השנייה והיינו חברות טובות מעל הכול. תמיד היינו איכשהו שתי זמרות של אותו דור ותמיד היינו באותו מקום.”

“הוא היה קול גדול, כל כך מצליח. כולם זוכרים אותו. גם בצרפת.”

“כשאת עוברת דבר כזה כמו שאר הילדים בגילי, אני חושבת שגדלנו עם הרבה פחד, אנחנו לא אוהבים מלחמות, אנחנו מפחדים שאין ביטחון. אבל אני חושבת שהסיבה שהפכתי למי שאני היום, היא שעזבתי את הארץ עם כמה שירים שהיו בידי, ובראש שלי זה היה להיות חופשייה, חיפשתי חופש ואהבה עם השירים שלי, שלום, חופש ואהבה וזה היה הדבר הכי חשוב לי.”

“בפעם הראשונה שהצלחתי בפסטיבל ביוון ב־1959. המנהל בא אליי ואמר 'נפלא שניצחת, עכשיו את צריכה לצבוע את השיער לבלונד ולזרוק את המשקפיים הנוראיים הללו'. אני שאלתי, 'למה?' והוא אמר, 'אולי תהיי מפורסמת ואת לא יכולה להיות מפורסמת כך'. ואני אמרתי, אם אני אשיר טוב אתה חושב שלא יאהבו אותי בגלל המשקפיים?”

“הדבר הכי חשוב שלמדתי זה להיות כנה. בשבילי זה לא עסק לשיר, זו דרך חיים. זו שליחות. לשיר זה להפוך את האהבה של החיים לנראית.”

“תמיד רציתי לשיר, זה הכול. אני חושבת שלהיות זמרת עזר לי מאוד לשרוד, להיות כנה ולהתחבר לתרבויות אחרות ולמצוא שלום.”