Moshe Safdie

“ביסודי אני ישראלי, אבל יש לי רגשות חמים לקנדה, כי הם היו הראשונים שפתחו לי את הדלת. עכשיו אני חי למעלה מ־25 שנה באמריקה, אז לקחתי גם אזרחות אמריקאית, ואני מצביע בכל המקומות. טס אפילו ליום ומצביע.”

“אני מקבל מכתבים מאנשים שאני לא מכיר שביקרו בבניינים שלי ורצו לשתף אותי בתחושה שלהם. על רבים מהם אני מנסה לענות בעצמי.”

“למעט הפרויקטים בארץ, לישראליות שלי הייתה תרומה שלילית לפעילות העולמית. קשה לי למשל לקבל פרויקטים באמירויות במפרץ הפרסי. מצד שני, יש משהו במעמד המקצועי שלי שמתעלה על הפוליטיקה של הרגע.”

“הייתי מהגר, בקושי דיברתי אנגלית, לא ידעתי צרפתית, אבל איכשהו שכנעתי אותם שזה חשוב, והרגע המדהים היה שהנהלת אקספו החליטה ללכת על הרעיון ולהציג אותו לממשלה. ואז לקחו אותי במטוס פרטי לאוטווה לפגוש את ראש הממשלה לסטר פירסון.”

“מצאו שאני מאוד חזק במתמטיקה ובאמנות והמליצו לי ללמוד ארכיטקטורה. קיבלתי מלגה והתקבלתי לאוניברסיטת מקגיל. ברגע שהתחלתי ללמוד, הבנתי שזה מה שמתאים לי.”

“ביקרתי בסין ב־1973 ואז לא היה אף מגדל, לא בבייג'ינג ולא בשאנגחאי. היום הסינים נמצאים בתהליך של אורבניזציה וציפוף ללא תקדים בהיסטוריה ובשביל זה צריך להמציא מערכות עירוניות חדשות.”

“אף שזכיתי בהרבה תחרויות ציבוריות, אני סבור שהרעיון שיש דמוקרטיה בבחירת אדריכל הוא לא הגיוני. קליינט טוב צריך לשים בראש המערכת לניהול הפרויקט מישהו מתוך המערכת, שרגיש לפרוגרמה ומבין את המקצוע.”

“הסיפוק הכי גדול בארכיטקטורה הוא כשאתה מגיע לפתיחה של בניין ואנשים שם מדברים ביניהם על אלמנט כזה או אחר, בלי שהם יודעים שהאדריכל שומע. אני מאמין שיש לאנשים הרבה יותר רגישות ממה שחושבים.”

“זה ללא ספק הפרויקט הכי רדיקלי שלי והשורש של האני מאמין האדריכלי שלי. ההזדמנות שהייתה לי ליישם אותו, היא החריגה. בעולם מכירים אותי כיום גם בגלל פרויקטים אחרים.”

“אני לא מנסה לחקות את הצורות המקומיות אלא לחפש את האופי של התרבות שבה אני פועל. אני חושב שזאת התרומה שלי לדיון על אדריכלות וגלובליזציה.”

“העוצמה של האחריות כאדריכל חייבת להתאזן עם צניעות פנימית... בלי זה אתה לא יכול להיות אדריכל. צריך שיהיה אכפת לך מה אתה עושה לחיים של מי שיגור בבניין שלך. לא לשכוח אף פעם את האנשים שיחיו בו.”

“אדריכלות לא עוסקת בבניית הבלתי אפשרי.”