מיץ' אלבום

“אנחנו צריכים להזכיר לעצמנו שעד ההיסטוריה הקרובה האדם לא חי מעבר לגיל חמישים. כעת אנו מצפים לחיות עד גיל שמונים, אבל עדיין, חיים את חיינו כאילו הם קצרים וכאילו הזמן אוזל לנו במהרה.”

“הייתה תקופה שבה לאדם לא היה שעון, ובכל זאת הוא חי. לא נולדנו על מנת למנות את הימים – אנחנו המצאנו את זה... לא מוכרחים להעמיס על עצמנו יתר על המידה את כל היעילות, הקצב, המהירות והמידע.”

“אנחנו מתורגלים להירתע משגרה נדושה. אנחנו אמורים לדאוג שהכול יהיה חדש, טרי ורענן.”

“כשהייתי עד להוריי שנהיו חולים ושבריריים וחלשים, הרעיון שהזמן שלי גם כן מוגבל – הפך למציאות.”

“מה שאנו מגלים כשאנחנו נהיים 'חכמים יותר', זה שכולנו מחוברים, וכולנו חלק מרוח אנושית.”

“מדוע אלוהים מגביל את ימינו? התשובה היא: כדי להפוך כל אחד מהם ליקר ערך.”

“התשוקה שלי היא לגרום לאנשים לחשוב, לבדר אותם, ולנטוע בהם תקווה.”

“נסו לדמיין חיים ללא בקרת זמן. סביר להניח שלא תצליחו. אתם יודעים איזה חודש עכשיו, איזו שנה, איזה יום בשבוע. יש שעון על הקיר או על לוח המחוונים במכונית.”

“אולי אתם חושבים שהוא מיתוס או אגדה, דמות מצוירת בכרטיסי ברכה - בא בימים, עייף, אוחז בשעון חול, זקן יותר מכל אחד אחר בעולם. אבל אב הזמן הוא אמיתי. ולמען האמת, הוא אינו יכול להזדקן.”

“לכל אחד מאיתנו שעון מתקתק, בשקט, אי שם. ויש אפילו שעון שמתקתק בשבילו.”

“הוא עוטה טלית ארוכה, וכשהוא מדבר קולו מלא עוצמה וזרועותיו המתנפנפות מניעות סביבו את הטלית כמו סדין המתנפנף ברוח. הוא מספר סיפור מהתנ"ך. הוא שואל אותנו שאלות. הוא צועד על הבימה. הוא מתקרב למקום שבו אני יושב. אני מרגיש גל של חום.”

“וכפי שקורה לעתים קרובות כשמדובר באמונה, חשבתי שמבקשים ממני טובה, אבל למעשה עשו לי טובה.”

“האדם אוהב לברוח מאלוהים. אבל עכשיו התקדמתי בכיוון ההפוך.”

“לפעמים כשאתה מקריב משהו יקר ערך, אתה לא באמת מאבד אותו. אתה פשוט מעביר אותו הלאה למישהו אחר.”

“כל אדם משפיע על האחר והאחר משפיע על הבא אחריו, והעולם מלא סיפורים, אבל הסיפורים כולם אחד הם.”

“אנשים לעיתים קרובות ממעיטים בערך המקום שבו נולדו. אבל את גן עדן אפשר למצוא בפינות הכי לא צפויות.”

“הזמן היחיד שאנחנו מכלים לשווא הוא הזמן שאנחנו מעבירים במחשבה שאנחנו לבד.”

“נוף שאיננו מקור נחמה הוא חסר משמעות.”

“זרים הם פשוט בני משפחה שעוד טרם הכרת.”

“הקורס האחרון בחייו של הפרופסור הזקן שלי התקיים פעם בשבוע, בביתו, ליד חלון בחדר העבודה שלו. לא נדרשו ספרים. הנושא היה משמעות החיים.”