Michel Houellebecq

“אבא שלי מת לפני שנה. אני לא מאמין בתיאוריה הזאת שטוענת שאנחנו מתבגרים באמת רק במות הורינו; אנחנו אף פעם לא מתבגרים באמת.”

“אנו מודעים לעצמנו באמצעות זולתנו. זה מה שגורם לקשר עם הזולת להיות בלתי נסבל.”

“אילולא היו לנו לפעמים קצת יחסי מין, איזו משמעות הייתה לחיים?”

“אם אני מניח לתשוקה לחדור לתוכי, האומללות מגיעה מיד בעקבותיה.”

“אם אינני מסוגל להבין את האהבה, למה משמש כל השאר?”

“בחיים הכול יכול לקרות, ומעל לכל מאומה.”

“אותו מין מיוסר, חצוי, אינדיבידואליסט, שוחר ריב ומדון, שאנוכיותו אינה יודעת גבול, והמסוגל לפעמים לפרצי אלימות חסרי תקדים, בכל זאת מעולם לא חדל להאמין בטוב ובאהבה.”

“השמחה היא רגש עז ועמוק, תחושת מלאות מתרוננת, הנחווית מתוך הכרה מלאה; אפשר להשוות אותה לשיכרון חושים, להתרוממות הרוח, להתלהבות דתית.”

“אנחנו מגיעים לעולם להוטים אחרי היכרות, ולכל הקיים יש זכות להתקיים.”

“הדיבורים שלך מיותרים / איני חש עוד את איברייך השבורים.”

“הפרט האנושי, הוא על פי רב חיה קטנה שהיא בה בעת אכזרית ואמללה.”

“חוש / המאבק / רעדנו מפחד, בודדים במישור הנטוש.”

“לציין זמן של הפוגה; לכבות את הרדיו, לנתק את הטלוויזיה; ולא לרכוש יותר כלום, לא לרצות לרכוש יותר כלום.”

“שירה פרדוקסלית, שירת החרדה והמועקה, יכלה אפוא להיוולד בבטן ענקי הסופרמרקט ובנייני המשרדים.”

“הספרות עומדת בכול, מסתגלת לכול, היא מפשפשת באשפה, מלקקת את פצעי הצער.”

“הקורא חייב להיות במידה מסוימת הנושא של הספר.”

“קריאה ללא הפסקה וללא חזרה איננה קריאה.”

“כשהייתי תינוק, אמי לא חיבקה אותי מספיק, לא ליטפה אותי מספיק. זה מסביר את הכול... עד יום מותי אשאר תמיד ילד קטן ונטוש, מיילל מפחד ומקור, רעב ללטיפות.”

“ברור שיש לי אמפתיה לאנשים. אני לא מבין למה תמיד אנשים מופתעים מזה שיש לי אמפתיה. איך אפשר לכתוב רומנים אם אין לך אמפתיה לאנושות? כל סיפור מתחיל בדמויות שלו.”

“התשובה תלויה במידה רבה במי ששואל את השאלה. אין צורך להסס לשקר או לומר דבר של מה בכך למי ששואל שאלה שאיננה במקומה.”