Martin Buber

“כאשר מרטין בובר ישב ברחביה, היה העולם בא אליו לירושלים.”

“האם האדם הזה אינו רואה את עצמו יהודי? אם כן – אין לו רשות להתערב במה שעושים היהודים. אם הוא יהודי – ינהג כיהודי.”

“פרובינציאל רוחני טיפוסי, הוגה דעות קטן ממדרגה שלישית עם תשעה קבים מליצות מעוקמות וקב אחד רעיונות, וגם אלה לא שלו הם ומחוסרי תועלת.”

“גשירת גשרים, קוטביות ההוויה ואיחוד הקטבים, דו השיח שאותו מבצע האדם בין בפיו ובין במעשיו ובהוויתו של ממש, הם עד היום הנושא העיקרי של הפילוסופיה של בובר.”

“ייתכן שהתוכניות למדינה דו-לאומית שעד כאן בלתי שלמות הן; אם כן עלינו לתקנן. לא תכנית זו או זו עיקר, אלא הכיוון שבו מחפשים דרך, ורצינות החיפוש ומרצו.”

“היום קוראים בקול רם שהיישוב יתקומם נגד הפשע. במאוחר! אתמול הייתה השעה יפה לקריאה ולא נקראה, אתמול ושלשום ומדי יום ביומו עד ליום הזה. איננו רשאים לומר: "ידינו לא שפכו את הדם הזה ועינינו לא ראו" – עינינו ראו מה שראו ופינו לא הגיד מה שהיה להגיד, שלמה רוחצים אנו ידינו על העגלה הערופה בנחל! [ר' דברים כ"א 1-9]”

“[...] איזו דרך ישפיע אדם השפעה מוסרית, בשעה שהוא עומד בראש ממשלת המדינה? [...] דרך משל, שאלת הפליטים הערביים. היה בידי הממשלה ואולי עוד יש בידה גם עתה לעשות מעשה מוסרי גדול, העלול להביא להתעוררות מוסרית של הציבור, והשפעתו על העולם ודאי לא תהיה לרעתנו. יכולה הייתה ליטול את היוזמה לכינוס בין-לאומי ובין-דתי אגב שיתוף פעולה עמנו ועם שכנינו – כינוס שאפשר לא היה עוד כדוגמתו. איני מתכוון כאן לויתורים כאלה וכאלה. העיקר הוא, שייעשה דבר ביוזמתנו שלנו דווקא, הלא פליטים היינו בארצות הגולה.”

“יש מצב, שבו הסטיאגרהה של עוצמת הנשמה יכולה להיעשות לסטיאגרהה של כח האמת. המילה "מרטיריום" משמעה העדאה; אבל אם אין איש המקבל את העדות? העדאה בלי קליטת עדות, מרטיריום בלתי פועל, בלתי ניכר, נידף, זהו הגורל של יהודים לאין מספר בגרמניה אלוהים לבדו קולט את עדותם.”

“[...] אילו היינו נותנים לה לאלימות לשלוט כרצונה, היינו מאבדים את הדרך לעשות שלום עם העם שגורלנו ההיסטורי מטיל עלינו לחיות יחד עמו ולבנות ארץ זו יחד עמו, גורל שיתגלה לנו טעמו בשעה שנתייחס אליו ברצינות גמורה.”

“[...] רבים בקרבנו אומרים: איננו רוצים להיות נשלטים כמיעוט על ידי רוב, ואף אני אומר כך. אבל אם זה פירוש דבריהם, שאינם רוצים להיות כפופים לשלטון רוב של אחרים, ורוצים שהרוב שלנו ישלוט באחרים, הרי שאיני מסכים לדבריהם; אלא כך עלינו לומר: כשם שאין אנו רוצים להיות נשלטים על ידי רוב של אחרים, כך אין אנו מבקשים לשלוט באחרים על ידי רוב שלנו.”

“רצוננו הלאומי הזה אינו מופנה נגד אומה אחרת. העם היהודי, שזה אלפיים שנה הוא מיעוט נרדף בכל הארצות [...] פונה עורף בשאט נפש לשיטת הלאומיות העריצה, אשר הוא עצמו היה קורבנה במשך זמן כה רב. הננו שואפים לחזור לארץ ישראל, אליה אנו קשורים בקשרי היסטורי הרוח נצחיים, לא על מנת לדחוק את רגליו של עם אחר או להשתלט עליו [...] איננה מתכוונת לקפח את זכותו של מישהו [...] אין מטרתה ניצול קפיטליסטי של שטח ואין היא משמשת לשום תכלית אימפריאליסטית.”

“לקיום מגע אישי דרושה בראש ובראשונה ידיעת השפה הערבית. רק דיבור בערבית מאפשר השגת הבנה. [...] בערים המגע בין עם לעם הוא נדיר הרבה יותר. המגע קרוב יותר בחוגי הפרולטריון; ואולם קשר חברתי אמיתי בין ערבים ליהודים הוא עדיין בחזקת תופעה לא שכיחה.”

“מותר עולם־אדם וסימנו המובהק הוא קודם כול בכך, שבו מתרחש משהו בין יצור אחד למשנהו שאין בדומה לו בכל הטבע כולו. הלשון אינה אלא סמל ואמצעי בידו, וכל הישגי הרוח נתעוררו ובאו לעולם על־ידו.”

“האמן אינו מעלה־לאור חתיכה של היש, אלא הוא מופרה ממנו ויולד מה שלא היה מעולם. והוא הדין בעצם לגבי הפילוסוף האמיתי.”

“עובדת היסוד של הקיום האנושי הוא אדם עם האדם.”

“אין אילן רושם מן הרשמים, אינו משחק לכוח המדמה שלי, לא יקרת חליפות רוחי, אלא ממש הוא השרוי ועומד נכחי, הוא לי כשם שאני לו, אלא באופן אחר.”

“מגיד לי משהו, מלחש לי משהו, משמיע לי משהו הנכנס לפני ולפנים של חיי שלי.”

“מדבר הוא מתוך הסנה הבוער של הווה ומתוך האורים והתומים שבחדרי לבנו פנימה – והוא משמיע באוזנינו את הנעלה מדברים בלבד.”

“אוהב אני את השמחה ושונא את העצבות. דרכם של חוטאים, כשהם עוברים עברה, מיד מתחרטים ולו גם לשעה קלה בלבד ועל מנת לשוב עד מהרה לכסלם, ואילו אותו אדם הוא בעל עברה גדול כל כך, שאפילו מיד לאחר שעבר עברה הוא עומד בפני העצבות ואינו מתחרט. שמחתו היא שמושכת אותי.”

“התרחק מן העצבות שמזיקה לעבודת השם יתברך יותר מן החטא המעציב אותך.”