Marie Antoinette

“אם אין לחם, שיאכלו עוגות.”

“סליחה אדוני, זה לא היה במכוון.”

“היו לי חברים. הידיעה כי אתנתק מהם לנצח וההבנה של כאבם הם הסבל הגדול ביותר. זהו המוות שאני לוקחת עמי.”

“אלוהים! רחם עליי! אין עוד דמעות בעיניי לבכות על ילדיי המסכנים. להתראות. להתראות.”

“אומץ? הוא ליווה אותי שנים. הרגע שבו סבלי עומד בפני סיום אינו הרגע שבו אאבד אותו.”

“כן, הייתי רוצה לקבל שלווה.”

“הטבע עצמו לא עונה להאשמה כה בלתי מתקבלת על הדעת.”

“לעולם לא אצטער על משהו הנוגע לבני, אם הדבר מועיל לארצו שלו.”

“האם עניתי בכבוד רב מדי? אני שואלת, כי שמעתי אישה אומרת 'תראו עד כמה היא עדיין גאה!'.”

“רק בזמנים של צער עמוק ניתן לראות מי אתה באמת.”

“האם פגעתי במישהו?”

“היה לנו חלום יפה וזה היה הכול. לא אחווה כל הנאה מחיי אם אנטוש את ילדיי. אין בי חרטות.”

“נקו את היציאות לפני שאכנס.”

“ראיתי הכול, שמעתי הכול, שכחתי הכול.”

“את יכולה להיות בטוחה שלא ייעשה שימוש ברעל נגדי. הימים של מאדאם ברינוויל עברו מן העולם. כיום זהו נשק הרכילות שהוא אפקטיבי ביותר על מנת להרוג מישהו. והוא זה שיביא אותי אל מותי.”

“הרי לך. הוא שייך למדינה. ובכך אני מחזירה לרשותי בחזרה את בתי.”

“אם הוא מאבד את כל המטופלים שהינם חבריו, מה עולה בגורלם של אלה שאינם חבריו?" ~ נאמר על רופא המלך שנהג לדווח על מותו של אדם במשפט: "זה עתה איבדתי את אחד מחבריי הקרובים”

“אדוני, עליי להתלונן על אחד מנתינך שהיה כה חצוף עד כי בעט בי בבטני.”

“אלוהים, רחם עלינו, אנו צעירים מכדי למשול!”

“כאשר אנו רואים את האנשים שמתייחסים אלינו כה יפה, למרות שגורלם שלהם לא שפר עליהם, אנו מחויבים עוד יותר לעבוד קשה למען אושרם. נראה כי המלך מבין אמת זו, ואילו אני יודעת זאת כל חיי. אפילו אם אחיה מאה שנה, לעולם לא אשכח את יום ההכתרה.”