Louise Glück

“שירתה, ניתן לומר, מתאימה לרוח הזמן: מצד אחד היא מציגה עולם של אכזבות, אובדן ובלבול, ומצד שני מצליחה להחיות איזו אנושיות בסיסית.”

“משוררת בעלת נוכחות חזקה שאינה מרפה. שיריה, שפורסמו בסדרת ספרים בלתי נשכחים בעשרים השנים האחרונות, הצליחו גם לא להיות וידוויים וגם לא להיות אינטלקטואליים, במובן הרגיל של אותן מילים.”

“את כותבת כדי להיות הרפתקנית. רציתי להגיע למקום שאני לא יודעת עליו דבר. רציתי להיות זרה במדינה אחרת. אחד הדברים היחידים הטובים בזקנה הוא שלאדם יש חוויה חדשה. הצטמצמות היא לא הדבר שהכי משמח את רוב האנשים, אבל יש דברים חדשים במצב הזה.”

“כל מי שכותב ניזון מזיכרונות מוקדמים ומהדברים ששינו אותו או נגעו בו או הלהיבו אותו בילדותו.”

“לא היה לי כלום / ובכל זאת השתניתי / כמו תחפושת, חוסר התחושה שלי / נלקח ממני. אחר כך / נוספה תשוקה.”

“לי לא היה דבר לבנות איתו. / זה היה חורף: לא יכולתי לדמיין / דבר מלבד העבר.”

“הייתה לה מטלה: / לדמיין את העתיד. באופן יציב עפה סביב.”

“אתם באים והולכים; עם הזמן / אני שוכח את שמותיכם / אתם באים והולכים, כל אחד מכם / פגום בצורה כלשהי / בצורה כלשהי פגיע: אתם ראויים / לחיות פעם אחת, לא יותר מזה.”

“האם הייתם אי פעם כמוני, מזמן / לפני היותכם בני אנוש? האם / הרשיתם לעצמכם / אי פעם להיפתח, אתם שלעולם / שוב לא תיפתחו? כי למען האמת / אני מדבר עכשיו – כמוכם. אני מדבר / כיוון שאני קמל.”

“כשלראשונה / גורשנו מגן עדן, אתה יצרת / רפליקה, מקום שבמידת מה/ שונה מגן עדן / ומטרתו ללמד לקח: מלבד זאת / אותו הדבר – יופי מכל עבר, יופי / ללא תחליף – אלא / שאנחנו לא ידענו מה הוא הלקח.”

“בשמי הערב / דומה היה שהכוכב הראשון / מגביר את בהקו / ככל שמאפילה האדמה / עד שלבסוף לא יכלה להאפיל עוד / והאור, שהיה אור המוות / דומה שהחזיר לאדמה / את כוחה לנחם.”

“נתתי לכם כל שי / כחול מבוקר אביב / זמן שלא ידעתם להשתמש בו / רציתם יותר, את השי האחד / השמור לבריאה אחרת.”

“דמוי. / האמת הוא אש: היא מטפסת על מצודתם של שמי עליון. / האם חשת אי פעם / בעצמתה הברורה? / אפלו תינוק / מסגל לחוש בשמחה הזאת.”

“אני מחפשת העזה, איזו הוכחה / שחיי ישתנו, אף על פי שזה לא נגמר, לבחן / כל סבך למען העלה / הסימבולי, ובקרוב הקיץ עובר.”

“קולו של אדם שצועק אל מה שאינו יכול לראות / שוב ושוב הוא צועק בין עצי הערמון האפלים.”