Li Bai

“האדמה לעולם תעמוד ותפרח באביב, אבל אתה בן אדם אף לא מאה שנה תהנה מחמדת האדמה הזאת.”

“קם ממקומי שיכור צועד ביובלי ירח / רחוק מכאן נחות הציפורים ומעטים כה מעטים האנשים.”

“עתה הוא הרגע, ידידים, שאו את הכוסות, ובגמיעה אחת הריקון עד תום!”

“בפאת העיר יזרום נהר שוצף, כאן נפרד ידידי, נפרד לעולם.”

“פרחים נודדים בפתח צוחקים לבדידותי.”

“באור הסהר מרחפות האנפות הלבנות.”

“ברוח אביב מפטפטת ציפור הזהב.”

“התשמע את קול הנערות המלקטות ערמוני מים?”

“השיר על הצער אשר כצחוק יצלצל בתוך נפשכם.”

“מיילל אל תוך הריח המתוק של החיים.”

“ציפור יחידה מציצת מבין הפרחים.”