Laura Ingalls Wilder

“שום כנופיה שורצנית של חגבים לא תכניע אותנו! אנו נעשה משהו! את תראי! נסתדר איכשהו!”

“אבא הזדקף. עיניו הכהות נצצו לפתע באור חד, שונה מן הקריצה שלורה ראתה בהן תמיד.”

“וכל הקולות הללו חברו יחד ויצרו שקט גדול וחמים ומאושר. מעודה לא אהבה לורה מקום כלשהו, כשם שאהבה את המקום הזה.”

“בשמים נדלקו כוכבים גדולים, ואורם זרח קרוב כל כך, עד שנדמה ללורה שעוד מעט תוכל לגעת בהם אם רק תושיט אליהם יד.”

“הם חצו בדרכם נחלים אין־ספור. הם ראו יערות והרים מוזרים, וארץ ללא עצים מוזרה עוד יותר.”

“במערב הייתה האדמה מישורית וללא עצים, העשב צמח שם צפוף וגבוה.”

“לורה ומרי לא ראו מימיהן עיר, מימיהן לא ראו חנות, מימיהן לא ראו שני בתים עומדים זה לצד זה.”

“הבית הקטן כמעט התפקע מעומס המזון הטוב, אשר נשמר לימי החורף הארוכים.”

“בודד לחלוטין ביערות הפרא הגדולים, בתוך השלג והקור היה בית הקורות הקטן.”

“גם אם נפליג בין ארמונות, נטעם תענוגות עולם, ביתנו, אף שהוא צנוע, הוא הטוב שבכולם.”

“הדברים המתוקים והפשוטים של החיים הם הדברים האמיתיים אחרי הכול.”

“הסבל חולף, בעוד האהבה היא נצחית. זו מתנה שקיבלת מאלוהים. אל תבזבז את זה.”

“בית זו המילה הכי יפה שיש.”