Karl Ove Knausgård

“הצלילים כאן היו חדשים ולא מוכרים לי, כך גם המקצב שבו הופיעו, אבל עד מהרה אלמד להכיר אותם, ואיטיב להכיר אותם עד כדי כך ששוב ייעלמו. אתה יודע מעט מדי, וזה לא קיים. אתה יודע הרבה מדי, וזה לא קיים.”

“בעוד ימיי היו עמוסים במשמעות – כל צעד פתח בפניי אפשרות וכל אפשרות מילאה אותי עד גדותיי באופן שהיום הוא בעצם בלתי מובן – משמעות ימיו לא הייתה מרוכזת באירועים מבודדים, אלא מפוזרת על פני משטחים גדולים כל כך עד כי לא ניתן היה לקלוט אותם אלא באמצעות מושגים מופשטים.”

“שכשמשאית ההובלה יצאה לדרכה והתיישבנו במכונית, אמא, אבא ואני, נסענו במדרון וחצינו את הגשר, חשתי הקלה עצומה כשחשבתי שלעולם לא אחזור, שכל מה שאני רואה, אני רואה בפעם האחרונה. שהבתים והמקומות הנעלמים מאחורי, ייעלמו גם מחיי, ולעד. לא העליתי בדעתי שכל פרט ופרט בנוף הזה וכל אדם שגר בו ייחקקו לעד בזיכרוני, בדיוק ובקפידה, כמעין שמיעה אבסולוטית של הזיכרונות.”

“אם למשל נרדמתי לפני שבאה הביתה והתעוררתי במהלך הלילה, חשתי שהיא שם, משהו באווירה השתנה, בלי שיכולתי לשים על זה את האצבע בדיוק, פרט לכך שנעשתה מרגיעה. הדבר נכון גם לגבי הפעמים שבהן באה הביתה מוקדם מהמתוכנן בשעה שהייתי בחוץ: ברגע שנכנסתי פנימה ידעתי שהיא בבית.”

“כדי לכתוב אותה [את האמת] אתה צריך להיות חופשי, וכדי להיות חופשי, אתה צריך להיות חסר התחשבות. זאת משוואה שאין לה פתרון. האמת שווה לחופש שווה לחוסר התחשבות – כך כתוב בצד של האינדיבידואל, התחשבות וסוד כתובים בצד החברתי.”

“לפלס דרך אל מציאות הגוף ושבריריות הבשר, אבל לא באופן כללי, כי הכללי הוא קרוב משפחה של האידאלי, הוא בעצם לא קיים, רק הספציפי קיים.”

“להשיב את הנוכחות על כנה, לנסות לאפשר לטקסט לחדור מבעד לכל שורות המחשבות והרעיונות והתמונות הרובצות כמו שמיים מעל למציאות.”