ג'וני מיטשל

“אף על פי שהבעיות שלי היו במידה מסוימת בעיות נשיות, הפמיניסטיות לא היו לי לעזר. הייתי מעבר לכל זה. אני לא רוצה לריב עם גברים. צריך לתקן את הגברים. הפמיניסטיות חיקו אותם.”

“להתעלות מעל התקווה. לוותר על התקווה ולהמשיך כמו לוחם זקן – כמו בודהיזם. דרך ללא מטרה. לא יכולה להיות לך מטרה. אתה עושה את זה כי אתה עושה את זה.”

“אף פעם לא הייתי מכורה למחיאות הכפיים ולכבוד. העניין תמיד היה האמנות עצמה.”

“אני לא סומכת על הערצת ההמונים. אני לא ניזונה מזה.”

“שום מכתב לא מחכה לה על הדלת, אז היא מכבסת את הווילונות הפרחוניים שלה, תולה אותם מול הרוח כדי שיתייבשו, מאבקת את השולחנות בעזרת החולצה שלו, ונפרדת מעוד יום לשלום.”

“אני כבר לא יכולה לשוב לבית שלנו, המפתחות כבר לא מתאימים למנעול החדש, המחשבות שלי לא מתאימות לאיש שגר שם, הן מעולם לא התאימו, מעולם לא.”

“היא תאהב אותם כשהיא תפגוש אותם, הם יאבדו אותה אם יעקבו אחריה, והיא רק רוצה ליהנות מהם, וליבה מלא אך עם זאת ריק, כמו שיח קקטוס, בעוד היא עסוקה בלהיות חופשייה.”

“יש לי דחף להתקדם, כאשר העשב הירוק הופך לחום והקיץ מגיע.”