ג’ונתן פרנזן

“פרנזן מגלם בנחישות את התפקיד שלקח על עצמו: שומר הסף של הספרות, המטיף בשער, דובר עקבי בגנות המהפכה הטכנולוגית, הרשתות החברתיות וטוויטר בראשן, התרבות הצרכנית ואובדן הפרטיות.”

“התחתנתי כשהייתי רק בן 23. בגלל בושה ואשמה שהרגשתי, ורצון עז להגן על פרטיותם של צדדים שלישיים, הדברים האלה היו בלתי ניתנים לכתיבה. חלק גדול מהעבודה שלא נכללה בספר היה להתגבר על ההתנגדות לכתוב.”

“אני עדיין מתגעגע לחברים שלי בניו יורק, לצפייה בציפורים בסנטרל פארק ולנסיעה ברכבת התחתית – אבל לא הרבה מעבר לזה.”

“ההורים שלי עשו בשבילי כל כך הרבה, וכמחווה אחרונה הם מתו לפני שהגעתי לגיל 40 – והותירו אותי בגיל צעיר יחסית, בלי הורים שצריך לדאוג להם, בלי אנשים שאני צריך לצנזר את עצמי בשבילם.”

“ההורים שלי היו טיפוסים מאוד משפחתיים, הם הכפיפו את הרצונות ואת הצרכים שלהם לצרכים שלי ושל האחים שלי. זה היה מקור המשמעות בחיים שלהם.”

“המגמה ברשתות החברתיות בעשר השנים האחרונות היא הידרדרות מוחלטת, והתוצאה של ההידרדרות הזו היא נשיא הטוויטר שיש לנו היום. טראמפ הוא מאסטר של טוויטר, וזה מראה לך בדיוק איזה שיח המדיום הזה מקדם.”

“שידורי הכבלים יצרו מבנה כלכלי שמאפשר לייצר תוכניות לקהל מצומצם יותר... יש היום שוק לטלוויזיה איכותית שעוסקת בדברים רציניים.”

“פוליטיקת הזהויות יכולה לדכא סופר מלנסות לדמיין איך זה להיות אדם אחר. אני חושב שלסופרים גדולים, וגם לקולנוענים גדולים ולאמנים גדולים באופן כללי, יש הבנה מתוחכמת יותר של זהות – הנזילות שלה, הסתירות שבה – מאשר לאידאולוגים של הזהות.”

“ליותר אנשים יש את היכולת הכלכלית לפנות לעצמם זמן כדי לקרוא ספרים, לחשוב, לנהל עולם פנימי עשיר ולא להתעסק רק בחרדות קיומיות.”

“אם ספר משרת פוליטיקה – הוא לא משרת את הספרות.”

“אני גומע את רצונם הטוב של אנשים שאינם תובעים ממני דבר, רק קפצו להגיד שלום, לכל היותר לקבל חתימה לזכר הימים הטובים ההם.”

“אני מרגיש שהרחוב הזה, הזיכרון שהוא השאיר בי, הוא שלי. ועם זאת, אין לי שום בעלות עליו.”

“הצורך להציג פן ציבורי הוא צורך בסיסי לא פחות מהצורך במרחב פרטי שבו נוכל להסיר את המסיכה.”

“הטלוויזיה היא חסרת בושה ובלא בושה לא תיתכן הבחנה בין פרטי לציבורי.”

“המתחמים הסגורים של ימינו מאפשרים מידה מפתיעה של אנונימיות.”

“"הצחוק מקהה את העוקץ והקורא מרגיש בודד מעט פחות.”

“היה לה כל היום, מדי יום, למצוא איזושהי דרך מספקת לחיות את חייה, ובכל זאת, למרות כל הבחירות שעשתה וכל החופש שהיה לה, נראה שאומללותה רק מתעצמת.”

“לא היה בוחר להיות האדם הזה אילו היה חופשי לבחור, אבל היה משהו מנחם ומשחרר בלהיות מישהו ממשי ולא סתם אוסף של זהויות אפשריות סותרות.”

“מאין באו הרחמים העצמיים? הכמות המופרזת שלהם?”