ג'ון גרישם

“הוא ידוע כאדם מאופק, שספריו נטולי זימה או גסויות בוטות. לבושו צנוע – חליפת קורדרוי חומה ועניבה כחולה, הוא מדבר במבטא דרומי קל, ונימוסיו טובים וידידותיים.”

“כיוון שיש לי סוג של דוכן נואמים, המעט שאני יכול לעשות הוא להשתמש בו מפעם לפעם.”

“בכל פעם אני מנסה לכתוב את הספר הטוב ביותר שכתבתי אי פעם.”

“מכרתי יותר מדי ספרים מכדי שהמבקרים יתייחסו אליי ברצינות.”

“הייתי עורך דין במשך עשר שנים, תקופה קצרה, אך היא עיצבה אותי למה שאני.”

“אנשים ממהרים לקבוע עמדה, לכן קשה להגיע למשפט הוגן.”

“הקוראים שלי רבים מאוד ואני אוהב כל אחד מהם.”

“אני תמיד מנסה לכתוב סיפור טוב עם עלילה מושכת.”

“פרטנר מדבר רק אם פונים אליו. לא קבעתי את הכלל הזה אבל אני מעריץ אותו. הוא בכלל לא מוטרד מן השתיקות הארוכות בין השיחות, וגם אני לא. אחרי שנים שבהן כמעט לא אמרנו דבר, למדנו לתקשר בהנהוני ראש, בקריצות ובשתיקה.”

“שמי לא רשום בשום ספר טלפונים. אני לא מחזיק משרד בצורה המקובלת... אני חי לבדי, בדרך כלל ישן לבדי, ואין לי סבלנות והבנה הדרושים לשמירה על קשרי חברות. החוק הוא כל חיי, תמיד סוחף ומפעם לפעם גם מספק.”

“במציאות שמו היה מרק, ובמקצועו - אם אפשר לקרוא לזה מקצוע - הוא היה גנב. הוא ביצע משימות חשובות, חובקות עולם ומתוכננות בקפידה, והתמחה באומנות ובחפצים נדירים שאפשר למכור לקורבנות הנואשים תמורת כופר.”

“הוא עצמו נמנע מבית־הקפה, משום שהיה חקלאי ולא היה לו זמן לפטפוטי סרק. שהם ידברו את עצמם לדעת. הוא לא ציפה מהם לאהדה, וגם לא מאף אחד אחר במחוז. אהדה לא הטרידה אותו, לא היה לו צורך בהבנה.”

“השלים עם העובדה שייאלץ לשאת כאב ותחושת בערה ברגליו עד סוף ימיו, ושיש לו בכלל מזל שהוא עדיין חי. פעם אחת כבר הכריזו על מותו, והוא אכן עמד על סף מוות, כך שכל יום נוסף היה בבחינת מתנה.”

“כעורכי דין הם למדו להעריך את הזמן. כחוקרים למדו על חשיבותה של סבלנות. לעתים רבות שני התפקידים עמדו בסתירה זה לזה.”

“הסתתרו בחושך, לחוצים ועם זאת נהנים מהריגוש שבמרדף. תוכניתם פעלה באופן מושלם.”

“זו הייתה עוד פשרה אחת מבין רבות ששימרה את השותפות ביניהם לאורך השנים.”

“לא חשבתי על העתיד, העבר עדיין התרחש.”