ג'ידו קרישנמורטי

“ההכרה הינה הידוע – כשהידוע הוא זה אשר התנסו בו. עם זה אנחנו מנסים לדעת את הבלתי־ידוע. אבל מובן שהידוע אינו יכול לדעת את הבלתי־ידוע; הוא יכול לדעת רק את שהתנסה בו, שלימדו אותו, שאסף. האם ההכרה יכולה לראות את האמת של אי־היכולת שלה לדעת את הבלתי־ידוע?”

“אם אתם יושבים על גדת נהר אחרי סערה, אתם רואים את מי הנהר החולפים נושאים כמות גדולה של הריסות. בדומה, עליכם לצפות בתנועת עצמכם, עוקבים אחרי כל מחשבה, כל כוונה, כל מניע. רק תצפו בזה; צפייה זו היא גם הקשבה. זה להיות מודעים עם עיניכם, אוזניכם, עם התובנה שלכם, לכל הערכים שבני האדם יצרו, שעל ידיהם אתם מותנים. רק מצב זה של מודעות מוחלטת יסיים כל חיפוש.”

“האמת שרויה בתנועה מתמדת ולכן לא יכולה להימדד בזמן או במילים: אי אפשר להחזיק אותה באגרופכם.”

“דרישה נולדת מתוך קוטביות: 'אני אומלל ואני חייב להיות מאושר.' בעצם הדרישה הזאת 'להיות מאושר' קיימת אומללות.”

“האם אפשר לחיות בעולם הזה ללא 'היותר' – ללא ההשוואה התמידית הזאת?”

“כדי לחיות עם דבר חי, על נפשכם לשמור על חיוניות. אולם אין בכוחה לגלות חיוניות, כאשר היא לכודה בסבך של דעות, שיקולים וערכים.”

“הניסיון להידמות למישהו אחר, או לאידיאל שלכם, הוא אחת הסיבות העיקריות לסתירה, למבוכה ולקונפליקט.”

“אין דרך לאמת.”

“הבעיה שרובנו עומדים מולה, היא האם היחיד הוא בסך הכל הכלי של החברה, או שמא תכליתה של החברה. האם אתם ואני פרטים שעליהם להיות מנוצלים, מודרכים, מחונכים, נשלטים, ומעוצבים לכדי דפוס מסויים על ידי החברה והממשל; או שמא החברה והמדינה קיימות למען הפרט? האם הפרט הוא תכליתה של החברה; או שמא הוא בסך הכל בובה שמחונכת, מנוצלת, ונשחטת בתור כלי מלחמה? זוהי הבעיה שרובנו עומדים מולה. זוהי הבעיה של העולם.”

“אין באהבה אלמנט של עימות. אהבה אינה גוררת אובדן של אנרגיה. אובדן האנרגיה נמצא בשובל הנגרר אחרי האהבה, בכל מה שמסביב - קנאה, חמדנות, חשדנות, פקפוק, פחד מאיבוד האהבה, הצורך המתמיד בהרגעה ובביטחון.”

“מה שמאפיין אותנו, מאפיין גם את העולם. כלומר, אם אנחנו חמדנים, קנאים ותחרותיים, אז החברה שלנו תהיה גם היא תחרותית, קנאית, חמדנית - דבר שיביא לאומללות ולמלחמה. המדינה היא מה שאנחנו. כדי להביא סדר ושלום למדינה עלינו להתחיל עם עצמנו. לא עם החברה או עם האומה, משום שהעולם מורכב מאיתנו.”

“אם היית יודע איך לחיות את החיים במלואם, האם אז היית פוחד מהמוות? האם אהבת את העצים, את השקיעה, הציפורים, העלה הנושר, האם היית מודע לאיש או האישה שדמעות בעיניהם, לאיש העני, ובאמת הרגשת אהבה בליבך? האם אז היית פוחד מהמוות?”

“אם ההכרה מכירה באי היכולת המוחלטת שלה לדעת את הבלתי־ידוע, אם היא תופסת שהיא לא יכולה לצעוד צעד אחד לעבר הבלתי־ידוע, אז מה קורה? אז ההכרה הופכת לשקטה לגמרי. היא לא במצוקה; היא לא מחפשת יותר דבר.”

“אני מחפש ביטחון במדינה שלי, אתה מחפש ביטחון במדינה שלך, ואנחנו הולכים להילחם זה בזה על מנת להיות בטוחים. והממשלות מנצלות אותנו, אנשים מנצלים אותנו עקב כך. לכן אין שום ביטחון כל עוד יש לאומים.”

“ברגע שתתוודע לעצמך, כשלא תהיה בך עוד שום פינה נסתרת שלא בדקת וחקרת עד תום, רק אז תוכל להעביר את החוויה ואת המסר גם לסובבים אותך.”

“החמלה לא נובעת מהשכל, אלא מחופש ספונטני.”