Jennifer Garner

“לא הייתי יכולה לעשות את 'אליאס' בלי ללמוד בלט בגיל צעיר, ולא הייתי יכולה לעשות את 'דרדוויל' בלי לעשות את 'אליאס'. הבלט הוא בסיס היכולת שאני מפגינה בסצנות אקשן.”

“לא חלמתי להיות כוכבת או ללבוש שמלות מפוארות. אני לא מרגישה שאני יותר טובה ממישהו אחר בגלל שאני מצליחה.”

“ההצלחה, בשבילי, הייתה כשעזבתי את ניו יורק והתחלתי להתפרנס ממשחק. זה נחשב עבורי פסגת הישגי. אני תמיד עם הרגליים על הקרקע, לא היו לי חלומות להיות כוכבת, לכן קשה לומר שהופתעתי.”

“בעיירה הקטנה במערב וירג'יניה שבה חייתי לא היו הרבה אפשרויות בתחום הזה, אז התחלתי לרקוד בלט. אבל חלמתי לעלות על הבמה והייתי מוכנה לעשות הכול כדי להופיע ולככב. אחרי התיכון כבר התחלתי להופיע במחזות זמר, ובקולג' למדתי היסטוריה של דרמה, קראתי טקסטים וחלמתי לשחק במחזות קלאסיים. הגעתי לניו יורק, עבדתי בתור מארחת במסעדה והופעתי באוף ברודוויי. אז התחלתי לקבל תפקידים בטלוויזיה ולמדתי שלא קל להופיע לפני מצלמה. עד היום זה אתגר עבורי.”

“הצ'ופר הכי גדול של העבודה שלי זו האפשרות להשפיע על נערות מתבגרות ועל הדרך שהן רואות את האפשרויות שלהן בחיים. פעם לימדו אותנו שכאישה עלייך להסתיר את הכוח והאינטליגנציה שלך, כדי שגברים יימשכו אלייך. אבל הדמויות שאני מגלמת משתוות לגברים, ודווקא בגלל זה נמשכים אליהן. בסרטי אקשן או בספרי קומיקס צריך בדרך כלל להציל את הבחורה, שקשורה לפסי הרכבת או משהו כזה.”