ג'ניפר אניסטון

“אני לא יושבת ובוחשת במקרי העבר.”

“אני לא אומרת שאני בת 40. אני בת 10 - 30. אני לא מרגישה בת 40. אני לא יודעת מה הכוונה של זה. אני פשוט יודעת שפתאום זה משהו שמופיע כתווית זיהוי לצד השם שלי. ועכשיו היא בת 40. זה כמעט מרגיש כמין סוג של אות כבוד בצורה מוזרה.”

“אבל אתם יודעים, זה לא מתוכנן. האהבה פשוט מופיעה, ואתה אומר, 'הו, וואו, זאת הולכת להיות דרך כה מרגשת'.”

“אני לא... אוהבת... בנות... שמתבכיינות... ומתלוננות... על... הרצון לגבר! מעולם לא אהבתי את 'סקס והעיר הגדולה', מסוג הדברים שבמסגרתם נשים מרגישות בעלות כוח ברגע שהן מוצאות גבר. זה פשוט לא בתחומי העניין שלי. אני לא מאמינה בזה. אין שום דבר שאתה יכול לשלוט בו בנוגע לאהבה. מישהו אמר פעם, כל מה שאתה רוצה בעולם מונח ממש מחוץ לאזור הנוחות שלך. כלמהשרקיכולתלרצות!.”

“אני לא יודעת אם אני בכלל מתעצבנת בחיים האמיתיים. זה מה שהפסיכולוג שלי אמר לי כל השנים הללו: 'את צריכה להתעצבן!' אני חושבת שזעם זה דבר כה מכוער. אני פשוט חושבת שיש דרך לכעוס ולשוחח על כך.”

“אני חושבת שמגיע שלב מסוים שבו אתה צריך להתבגר ולהתגבר על עצמך, להיות קליל יותר... ולסלוח.”

“החיים מצחיקים. החיים לא מקוטלגים לפי קומדיה, דרמה, פעולה, נכון? אז אני לא מבינה למה מנסים לקטלג כל דבר. זה משגע אותי – למה זה צריך להיות רק קומדיה רומנטית או... אני רוצה שיהיה לי קצת מכלול, קצת סיפור, אתם מבינים?”

“ככל שהיכולת שלך לאהוב גדולה יותר, כך גם גדולה יותר היכולת שלך להרגיש את הכאב.”