Horace

“עד עצם היום הזה לא הפקתי הנאה אמנותית משום משורר, כפי שהפקתי למן הרגע הראשון מאודה (Odae) של הוראטיוס. בשפות אחרות אין אף להעלות על הדעת הישגים כאלה.”

“אם תתן לי יד בין בחירי השירה, כי אז ארימה עד שחקים הראש, אגיע עד כוכבי הפז.”

“ישנם הששים לקראת כלי־נשק ושאון צבא רב, וצהלה נפשם לקול החצוצרה ותרועת הקרב.”

“יתענג על תנומות ושנת בצל התפוח השח, או יקשיב להמית הגל במעין־האלים הזך.”

“אשרי הבוחר שביל־זהב והלך לו דרך־ביניים.”

“את עצמך לסבול שעה אחת לא תצליח. / לא תנצל כראוי שעות הפנאי ותרחק כבורח / מעצמך. שווא תאבה לפוגג בשינה וביין / את חרדתך. זו שחורה תלווך, תרדפך הבורח.”

“יש לדברים שיעור וגבולות מוגדרים לכל חפץ, / שמעברם בכל צד הנתיב הנכון לא קיים כלל.”

“שיחקת, אכלת ושתית דייך. הגיע זמנך ללכת.”

“אויה! השנים החולפות חומקות מאתנו. גם החסדים לא יוכלו להסוות את הקמטים שעל פנינו, או למנוע את בואו של המוות העשוי ללא חת.”

“מדוע בחיים כה קצרים רבה כל כך ההתלהבות לתכנן תוכניות כה רבות?”

“מדוע לא היה לי בנעוריי את המוח שיש לי עכשיו?”

“השנים החולפות גוזלות מאתנו את כל הדברים בזה אחר זה.”

“אחרי שפלטנו מילה, אין אנו יכולים לקוראה בחזרה.”

“קבל בהכרת תודה כל שעה שלא חשבת לחיות בה.”

“קטפי את היום! אל תתני אמון ביום המחר.”

“עוד אנחנו מדברים והזמן בורח.”

“כולנו מוכרחים ללכת באותה דרך. גורלנו להיות מושלכים לצנצנת האפר. במוקדם או במאוחר נראה את הכרטיס שישלחנו לסירתו של קרון, אל המוות הנצחי.”

“המוות הוא סופם המוחלט של כל הדברים.”

“המוות רודף אחרי הפחדנים הבורחים ממנו, ואינו חוסך שבטו גם מנעורים חסרי גבורה המפנים לו את גבם.”

“הבינה והחוכמה מסירות את המכאובים, ולא החווילה שמחלונה מתגלה לעינינו המרחב העצום של הים.”