איאת אבו שמיס

“אני גם לא מסתמסת בערבית עם אף אחד - עם בעלי, עם אחותי, עם אמא שלי, זה תמיד יהיה מעורבב עם עברית: 'מה עניינים, חמדיללה, וואלה בסדר, יאללה סלמאת, כוני בקשר'. אני לא יודעת אם זה טוב או לא, אבל ככה זה. זו השפה היפאווית.”

“מאז לימודי הספרות בבית הספר לא קראתי שיר בערבית. אני זוכרת את ניזאר קבאני ואת טהא מוחמד עלי.”

“שני סוערות / כים ביום חרפי / לא מצליחה לצוד / אף מלה בחך שלי / מרימה את הקול כחכה / עם לשני נושאת סל / מלא שפות שותקות כדגים.”

“הרי אם מישהו אי פעם העניק לי משהו / מבלי שאחזיר זאת הייתה היא / הרי אם מישהו אי פעם חיבק אותי / וללא ידיים זאת הייתה היא.”

“מחפשת איברים אחרים / אוספת אותם ומרכיבה / כדי להיות אשה / לא בהכרח משלמת / לא בהכרח.”

“מישהו החליט במקומי שזה לא מקומי...מישהו הניח את ידו הקרה על שפתי, חסם אותן ואמר לי 'תאמרי'.”

“מישהו הניח את ידו הקרה / על שפתי, חסם אותן / ואמר לי 'תאמרי'.”

“רואה אנשים / דומים בשוני / שחיים יחד ואוהבים.”

“נוסעת בכיוון דומה / אבל עדיין לא זהה.”

“המסכות בחדר התלבושות מוכנות אמנם נקרעו ונתבלו אבל תמיד נתן לתקן אותן.”

“אף אחד לא הכין אותי להיות גם וגם, אבל אני למדתי לחיות בחצאים.”

“אני רואה דברים יפים, רואה אנשים דומים בשני, אוהבת להיות, להתבונן.”

“אני אמר את האמת! גם אם תאטמו אזנים אני אומר את האמת!”

“מרימה את הקול כחכה עם לשני, נושאת סל מלא שפות שותקות כדגים.”

“ואתם עומדים שם זוממים, או משהו זומם אתכם.”

“כובשת ובוגדת ולא מתנצלת.”

“אני סוחבת ת'מלים שעוד לא למדתי.”

“אני כילד אילם שמנסה להסביר את עצמו.”