דוד פוגל

“סלסולים נוגעים עורגים אל ערב קיץ.”

“שח אל מימיה הצלולים ושותה חרש.”

“איש לא יפנה מבטו אל עברי.”

“נפשי יצאה אל המרחק.”

“בכפרך עתה שקט, בתיו צבועים שמש חורף, בזה הזך הקר, יחידה נפשך נמה, עד אבואה בך תשוקה לצקת.”

“בין געגועי הלילה החרישים, הרכים, אבוא אליך.”

“שירי רוך קלים לנו תשלחנה עיני הנערות.”

“אין אני בודדה עוד.”