דונלד ויניקוט

“הוא עודד תלמידים או עמיתים למצוא את דרכי העבודה האישיות שלהם, ולא לנהות אחריו.”

“הנפש והגוף היו עבורו בלתי ניתנים להפרדה, הם היו 'גוף ורוח אשר עמוק בפנים הם היבטים תלויים זה בזה של אותה מציאות'.”

“לפי ויניקוט, הדרך לאינטגרציה עוברת במה שהוא מכנה תהליך הפרסונליזציה – חוויית השתכנות הנפש בתוך הגוף. הוא מזהיר אותנו מפני הישענות על השכל המנותק מהגוף, כשהשכל עלול להיות מקום מושבו של העצמי המזויף.”

“כפי שציין וויניקוט, יש להבחין בין ויתור זמני על אומניפוטנטיות, ויתור שמהווה בפני עצמו ביטוי של העצמי האמיתי, שמסוגל להשהות את עצמו ולהשתמש בינתיים בעצמי המזויף, לבין שימוש בעצמי המזויף שמגיע מתוך כניעה, היענות וחיקוי.”

“ויניקוט מדבר על מושג ה'אם טובה דיה', שמצד אחד אינה 'טובה מדי', ולכן היא מאפשרת לילד לפגוש קשיים ולהתמודד עמם, ומצד שני היא מציעה לילד די תמיכה והחזקה כדי שלא יוצף בתסכול, בכעס ובכאב שעדיין אינו יכול לשאת ולעבד בכוחות עצמו.”

“אותנטיות ויצירתיות – אפיוני 'העצמי האמיתי' – הם הנושאים הראשיים של הגותו.”

“מעולם לא התאהבתי ביצר המוות, ואשמח מאד אם אוכל לחלץ את פרויד מן הכורח לשאתו לנצח על כתפי האטלס שלו.”

“היה לכן שבריר שנייה בו נחוותה אימה מפני שיגעון, אך חרדה ברמה כזו היא בלתי־ניתנת־לחשיבה. עוצמתה עולה על כל תיאור, והגנות חדשות מתארגנות מיד, כך שבפועל השיגעון מעולם לא נחווה.”

“בני האדם מנסים בעצם למצוא לידה חדשה, שקו החיים שלהם לא יופרע בה על ידי שיעור של תגובות העולה על מה שביכולתם לחוות בלי לאבד את תחושת ההמשכיות של הקיום האישי.”

“באנליזה, 'מה אכפת לי' מפנה מקום לרגשות אשמה.”

“רק מתוך אי־קיום יכול להתחיל קיום.”

“קל יותר למטופל לזכור טראומה מאשר לזכור ששום דבר לא קרה, כאשר יכול היה לקרות.”

“הו אלוהים! הלוואי שאחיה בשעת מותי.”

“טעות היא לחשוב על מחלה פסיכוטית כהתמוטטות; זהו ארגון הגנתי המתייחס לייסורים פרימיטיביים, והוא בדרך כלל מצליח.”

“אז הייתי אנליטיקאי גרוע שמפרש פירושים טובים.”

“כל יחיד הוא ישות מבודדת, לעד לא־מתקשר, לעד בלתי־ידוע, למעשה לא־נמצא.”

“על פי רוב, אנליזה נועדה לאלה שרוצים בה, זקוקים לה, ומסוגלים לעמוד בה.”

“כל תינוק 'הנזקק רק לטיפול־האם' מגיע בעזרת טיפול זה לקיום אישי, וכך הוא מתחיל לבנות את מה שניתן לכנותו המשכיות של הוויה. על בסיס המשכיות זו של הוויה, הפוטנציאל המולד מתפתח בהדרגה לתינוק אינדיווידואלי.”

“ [האם -] כוללת את כל שגרת הטיפול ביום ובלילה, ואין היא זהה אצל שני תינוקות כלשהם, משום שהיא חלק מהתינוק ואין שני תינוקות דומים. היא עוקבת גם אחר השינויים הרגעיים מיום ליום, הפיזיים והפסיכולוגיים כאחד, השייכים לצמיחה ולהתפתחות הפיזית והפסיכולוגית של התינוק.”

“אין טעם, מסעוד, לבקש ממני לקרוא שום דבר! אם זה משעמם אותי ארדם באמצע העמוד הראשון, ואם זה מעניין אותי אתחיל לכתוב הכול מחדש בסוף אותו עמוד!”