ג'וזפה טורנאטורה

“יש עכשיו מערכת מאוד חזקה ורחבה נגד המאפיה, מה שלא היה בעבר. כיום זה נורמלי לחלוטין ללכת ברחבי סיציליה ולראות חבורות צעירים שמתאגדות יחד ומפגינות נגד המאפיה. בעבר היה מאוד קשה לעשות את זה. וזה בעיני השינוי הכי חשוב.”

“סיציליה זה המקום בו נולדתי, והמקום בו רכשתי את כל כשרונותי ופגמי, זה המקום שבו למדתי להכיר את העולם, והמקום בו הבנתי מה הם חלומותי. שם המספר הגדול ביותר של אנשים שמחכים לי, והמספר הרב ביותר של דברים שקשורים אלי ושייכים לי. סיצילה דבקה בי בילדותי וזורמת בעורקיי עד היום.”

“אני אוהב לדבר איתו על המוזיקה ועל הסרט, מיד לאחר שאני מסיים לכתוב את התסריט. ובדרך כלל, כבר בתחילת הצילומים יש לי את הנושאים המוזיקליים המרכזיים של הסרט כבר מולחנים ומוקלטים. אניו הוא מאוד רגיש ואם יש לך רעיון ברור ואתה מסוגל להסביר לו אותו, הוא יכול לתת לך בדיוק את מה שתרצה.”

“אחד מהסיפורים שהיו לי בכיסים היה על בחורה אגורפובית. אהבתי את הרעיון, אבל הסיפור לא היה מספיק טוב. הרבה שנים לאחר מכן, היה לי עוד רעיון לסיפור על איש מכירות פומביות. אהבתי את המקצוע הזה – האיש שמחליט מה הערך של הדברים. זו אלגוריה חזקה. אבל לא אהבתי את הסיפורים, שבניתי סביב הדמות הזאת. ואז התחלתי לבנות סיפור שישלב את שתי הדמויות – איש המכירות הפומביות והאגורפובית וכך נולד בסופו של דבר 'ההצעה הטובה ביותר'.”

“כשאני מסיים סרט, אני אוהב כבר לחשוב על הסרט הבא, ועדיף שיהיה כמה שיותר שונה.”

“זוהי האובססיה האמיתית שלי, אם הייתי יכול לעשות סרטים בתוך אולם קולנוע, הייתי עושה זאת. זה לא אפשרי, אז במקום, בסרטים שלי תמיד יש סצנה שמתרחשת בתוך קולנוע. חיי התחילו ברגע שנכנסתי לאולם הקולנוע, אז אני לא יכול להתנתק מהקשר הזה, מחבל הטבור שמחבר אותי אל הקולנוע ואל האולם. קולנוע זה גם הדבר היחיד שאני יכול לעשות.”