גליקל מהמלין

“יודעת את התנ"ך ואת האגדה התלמודית במקורם. ופקחית הייתה להפליא. כל שבילי המסחר היו נהירין לה ומשא־ומתן לה תמיד עם אמשטרדם, לייפציג, ברלין, וינה, מיץ, פריז, וכו'. וה' ברך אותה גם בשנים־עשר בנים ובאה בקשרי שידוכים על המשפחות המיוחסות ביותר שבאשכנז וצרפת. בספר זיכרונותיה עוברים רבנים, סוחרים, פרנסים, מלמדים, שרי מלוכה, גבירות, משרתים ומשרתות – והכל מתואר בידה בצבעים כנים ופשוטים.”

“אמונתה העמוקה של גליקל היא אחד מסודות כוחה: יכולתה להכיל במילותיה גם את השמחות וגם את היגונות הוא אחד מסודות כשרונה.”

“אנכי מבקשת את הבורא ב"ה כי יואיל לעזור לי בחסדו מכל צרותי ודאגותי, כי במסתרים תבכה נפשי ומטתי בדמעותי אשחה. כי אין לנו להשען רק על אבינו שבשמים, כי אנחנו בני אדם איננו יכולים להשיח את הדאגות איש בפני חברו וכל אחד חושב כי דאגתו היא הגדולה ביותר.”

“בבואי הנה מצאתי כאן קהילה חשובה וחסודה ויש להם בית ועד, וכל הפרנסים הם אנשים זקנים שהיו תפארת הבית, ולא נמצא בבית הועד אחד שישים פאה נכרית על ראשו ולא נמצא איש שיפנה בתביעה על חברו בערכאות הגויים.”

“בשעה היעודה חנן אותי השם יתברך בחסדו בבת קטנה. הייתי ילדה צעירה ואם כי דברים אלו, שלא הייתי מורגלת בהם, היו קשים לי, שמחתי מאוד שהאל העליון נתן לי ילדה יפה ובריאה. אמי היקרה והנאמנה החסידה עמדה גם היא ללדת ושמחה דווקא שמחה גדולה שאני ילדתי ראשונה כדי שתוכל להשגיח עליי, עדיין ילדה צעירה כל כך.”

“היה פרנס ימים רבים בקהלתו וגם הצליח בעסקיו, והקהלה היתה במעמד הטוב בכל דבר, וממש ישבו איש תחת גפנו ותחת תאנתו.”

“מה ילמד האדם שצריך להיות תמיד סבלן ומקבל הכול באהבה ולנחם את המסכנים בדברים אם אי אפשר לו לתת להם מכספו.”

“את נחת הרוח שהייתה לכולנו יחד מן המראה הזה ואת ההנאה שנהנינו בימי סוכות הראשונים – אין לתאר.”

“על כל צרותיי היה ידידי האהוב יכול לנחם אותי, וכשהיו לי כל צרותיי, את כולן הקלו עליי דברי תנחומיו. אבל עתה, מי הוא מנחמי?”

“ומתוך דאגות קשות כי היינו כצאן בלא רועה שאבד לנו רוענו הנאמן, עברו עליי לילות רבים בלא שינה וחששתי שמא אבוא חס וחלילה לידי מחשבות מלנכוליות.”

“ אנכי כותבת את הדברים האלה, פן יבואו היום או מחר בניכם או נכדיכם ולא ידעו את טיב משפחתם.”

“כל עניני אנוש משתנים עם הזמן.”