דן שומרון

“גיבור המבצע הוא מפקד המבצע, דן שומרון, לא רק בגלל העובדה שהיה מפקד המבצע, אלא הודות לאישיותו, מנהיגותו, והביטחון שהשרה סביבו." ~ ד"ר אביגדור שחן שכתב את הספר "מבצע כדור הרעם - הוא מבצע אנטבה”

“שומרון ייזכר כמפקד שידע לתת גיבוי למפקדים וחיילים גם בתקופות קשות ובמצבים מורכבים. דן היה איש שפיו ולבו שווים ומעולם לא הסתיר את דעותיו הלאומיות ואת השקפתו בדבר נחיצותו של צבא חזק ומנצח כדי להבטיח את ביטחונה של מדינת ישראל.”

“דן שומרון היה מטובי המפקדים, לוחם נועז ומפקד דגול. גם כבן אדם היה איש יוצא דופן מכל בחינה שהיא: ראוי, נבון הגון וישר. הוא נטע את התחושה לדרג שמעליו וגם לפקודיו שיש על מי לסמוך ותמיד שאבנו כוח מנוכחותו וממילותיו.”

“ביום 6 ביוני 1967, לפנות בוקר, חדר רס"ן דן שומרון עם ג'יפ לתוך מוצב פלוגתי, ליד אל־עריש וטווח עליו ארטילריה. ב־8 ביוני 1967, מערבה מאל־עריש הוביל רס"ן דן שומרון ג'יפ תול"ר בשטח פתוח בהתקפה אגפית על טנקי אויב. הכוח שלו השמיד 6 טנקים מסוג 'ט־55'. ב־9 ביוני 1967, הוא עבר עם הג'יפים שלו דרך משימת אש סכנה של מרגמות 160 מ"מ והסתער במסגרת כוחות נוספים על מוצב אויב דרומה מקנטרה, כשהכוח שהוא הוביל הסתער בג'יפים. על מעשה זה הוענק לו: עיטור המופת.”

“הוא היה אחד מהמפקדים הגדולים שידע צה"ל, באופיו לוחם צבאי. המבצע הגדול ביותר שאני זוכר אותו זה 'מבצע אנטבה'. קראנו לזה פנטזיה, כי הכול היה נראה כפנטזיה. דן אמר שצה"ל הוא הזרוע הארוכה ביותר. הוא היה איתן, תקיף מאוד בדעתו, איש של מילה, איש חזון ואחד הבולטים בתולדות ישראל ובתולדות צה"ל.”

“צה"ל כולו, על חייליו ומפקדיו, אבל על מותו של רב־אלוף במילואים שומרון. דן שומרון היה מפקד לוחם ואמיץ שהשתתף בכל מערכות ישראל ובמבצעיה המורכבים ביותר. הוא היה איש שפיו ולבו שווים – בן הקיבוץ, צנחן וישראלי שורשי בכל יישותו. עם כניסתי לתפקיד נפגשתי אתו והוא הציג לפני את ממצאי התחקיר שערך על התנהלות המטכ"ל בזמן המלחמה. שמעתיו מפיו דברים לא קלים, אך כתמיד היה מקצועי, ענייני וכמי שטובת צה"ל ומדינת ישראל לנגד עיניו.”

“בגלל הלילות הקצרים עכשיו, בליל הביצוע הפעולות צריכות להיות מדויקות מאוד, מהירות מאוד. אני מאחל לכולנו הצלחה.”

“מי שבאמת יודע את הסיטואציה בשטח, בעת קרב, זה המפקד הזוטר, שנפגש פנים אל פנים עם המציאות.”

“בלחימה, בשטח, היוזמה חייבת לבוא מן הרמות הכי נמוכות, תוך הבנת המשימה והיעדים.”

“עד כאן הייתי שלו, וחשתי שאני משרה ביטחון על הסובבים אותי, אולם עכשיו במטוס המואפל כשנשארתי ביני לביני, עלתה בי לפתע המחשבה, הרי הדבקתי בביטחוני את מקבלי ההחלטות, ומה אם טעיתי? ומה אם נופתע מכיוון לא צפוי מראש? רק אז חשתי פתאום במלא האחריות שנטלתי על עצמי.”

“אנשים לא הלכו לצנחנים כי שם צונחים, אלא כי שם עושים את רוב פעולות הגמול.”

“זה נכון, ברוב מתארי הלחימה נעדיף להעביר את הלוחמים אל היעד באמצעות מסוקים. אבל זה לא מבטל את הצורך בצנחנים. יש מקרים בהם האופציה של המסוקים לא ריאלית - כי היעד רחוק מדי, כי כמות הציוד שהלוחמים צריכים לשאת לצורך ביצוע המשימה גדולה מכושר הנשיאה של המסוקים, או בגלל בעיות מבצעיות אחרות. במקרה כזה, הצניחה תהיה הדרך היחידה לבצע את המשימה. לאנטבה, למשל, מסוקים לא מגיעים, מה שלא תעשה. אז הצלחנו למצוא דרך איך לשמור על ההפתעה, עם נחיתה על המסלול של שדה-התעופה האזרחי. אבל מה היינו עושים אם לא היה מקום כזה?”

“עצם העובדה שהשכנים שלנו יודעים שלצה"ל יש זרוע ארוכה, המסוגלת להפעיל בתוך זמן קצר כוח אש גדול, יש בה אפקט הרתעתי גדול מאוד.”

“אני לא רוצה להרחיב את הדיבור על התכניות שלנו במשבר המפרץ, כי אני לא יודע אם לא נזדקק לפעולות מהסוג הזה בעתיד. אבל אני יכול להגיד, שכאשר בחנו את האופציות השונות שעמדו לרשותנו, גם יכולת הצניחה עמדה לנגד עינינו.”

“אני בהרקולס הראשון, שומע את המטוס הבריטי מתקשר למגדל הפיקוח, רואה אותו על המכ"ם, אבל אנחנו בתוך ענן. כלום לא רואים. ופתאום חור בענן, אני רואה את המטוס, אני רואה את המסלולים מוארים ואני מרגיש פתאום שמישהו מלמעלה רוצה לעזור לנו. זה יצליח.”

“המחשב הוציא בהתחלה את השם 'גל עפר', ואני אמרתי שזה לא שם מתאים למבצע כזה. הרצנו את המחשב פעם ועוד פעם, עד שהגענו ל'כדור רעם'. אמרתי: זה שם מתאים, וכך נבחר השם.”

“כשהחטופים עולים למטוס הפינוי, נתמכים, כל אחד בודק את המשפחה שלו, שכולם נמצאים. זה היה רגע חזק שאי אפשר לשכוח.”

“אנחנו יוצאים ל־4,000 קילומטר, אין שום יחידה או כוח שיוכלו לעזור לנו, אנחנו לבד, אבל אנחנו הכוח הכי חזק בשטח. אם מישהו חושש הוא יכול לעזוב.”

“אני נכנס לתוכנית, וההנחיה שלי היא שאנחנו צריכים להכין תוכנית אמיתית שצריכה להיות מוכנה לביצוע בזמן קצר מאוד. לכן התחלנו עם הנחת עבודה שיש חדר או אולם קטן שבו החטופים, ומסביבם המחבלים עם אצבע על ההדק. בנינו על ארבעה הרקולסים שבהם נגיע עם הכוחות, כשהמטרה היא להתקרב לטרמינל ולהיות הראשונים שלוחצים על ההדק. הפתעה היא הנקודה הראשונה. אנחנו צריכים ליצור הפתעה מנטלית, במובן שגם אם יראו משהו, הם לא יפרשו את זה כפשיטה. ההפתעה תיתן את הזמן להגיע ולהתחיל לבצע.”

“המלחמה היא הדבר השנוא עליי ביותר, אולם אני יודע כי זו משימה שיש לעשותה על הצד הטוב ביותר. הדילמה האמיתית של איש צבא היא במילות השיר – 'להיות שופך דמו של אדם ומגינו'. זו הסתירה הקיימת לאורך כל השירות.”