דודו דותן

“חסרונו של דודו מעיק במיוחד בימים אלה של מאבק על גורל התרבות.”

“אני ניצבת פה ורואה את ההמון הרב ואני מנסה לפענח איך הצלחת לשבות את כולם בקסמיך. כולנו כאן באנו מאהבה. דודו, היית איש חכם ומוכשר, ומלא חמלה. מוות הוא דבר קשה ובמקרה שלך הוא קשה ואכזרי כי הוא לא שייך ולא מסתדר איתך.”

“דודו דותן האיש שהצחיק, סיפר, כתב, שיחק, כתב ספרים והצגות והיה יושב הראש של ארגון אמני ישראל, ויותר מכול היה חבר לכל האמנים, האיש שתמיד חש לעזור, להתנדב, האיש שאוזנו הייתה תמיד כרויה לשמוע את כל אחד ופיו שימש את כולנו, האיש היקר הזה שכולנו אהבנו ללא מצרים נפטר מדום לב בעת שנפש בטורקיה. אמני ישראל מרכינים ראשם ומבכים את חברם שהלך לעולמו.”

“עזרת לנו לראות בחיינו דבר שאינו קטנוני אלא גדול ומרתק. גרמת לאלה שצפו בך להאמין בכך והם לא ישכחו.”

“כמו כולם הכרתי, הערכתי והערצתי את דודו. אני מעריך את הבית שהוא בנה, את הקריירה שלו ואת הילד שהוא גידל. היה לי הכבוד להכיר אותו והוא יחסר לי. אמשיך להיות בקשר עם המשפחה.”

“האיש שהותיר אתכם מיותמים מאב, הותיר אותנו יתומים מחבר. דודו יקירי, היית אדם מופלא, נדיר ומיוחד. רק עצמת עיניים וכבר אתה חסר.”

“תודה לכל האנשים שבאו להופעה האחרונה של אבא, באולם רובינא שכל כך אהב. זה מוזר לראות את אבא כאן שוכב, אבל זו ההלוויה שהוא רצה. החלום שלו היה שהארון שלו יהיה פה והאנשים יעברו על פניו. זו ההפקה הכי גדולה של החיים שלו.”

“דודו היה איש בעל אנרגיות חיוביות, כך שאני מאמין שהוא לא היה כמו האנשים שמקטרים על כך שהם התבגרו, והעולם השתנה. הוא היה מקבל את המציאות כמו שהיא, ואם היה משהו שמכעיס אותו – זה היה יוצא דרך הנישות והיכולות הטובות שלו על הבמה. די לראות את השוק שעברה המדינה מאז שדודו נעלם לנו, כדי לדעת שגם היום ללא ספק הוא היה מוצא את מקומו הראוי, בפנתיאון הבידור ואמנות הבמה הישראלית. כמו תמיד, הוא היה ממציא את עצמו מחדש.”

“עדנה לב, זמרת נהדרת הייתה עם יגאל בלהקה, מה הבעיה של בחורה צעירה כמותה? 'עייפה קצת, עייפה! עייפה!' בטח עייפה! שלוש פעמים בחודש: תל אביב, ניו יורק, תל אביב, ניו יורק, זה מעייף!" ~ על עדנה לב ששרה "עייפה”

“יש שמה אחת כל היום 'דם חם! דם חם!' יש לה דם שתתרום אותו! מה אני צריכה לסבול את הבעיות שלה?!" ~ על שרי ששרה "דם חם”

“יש אחת שאינה מתביישת, תסלחו לי, באה לרדיו ומודיעה: 'אני פרחה' מקום ראשון, מצעד הפזמונים! את פרחה? תסתירי את זה, שלא ידעו!" ~ על עפרה חזה ששרה "שיר הפרחה”

“בגלל שלא התקבלתי לשום להקה שלו, אז אני אנחה את הארוע לאט ובנחת...”

“מה זה עומד בתחנת הרכבת, איזו ברייה ענקית שם ניצבת, זה לא הר זהו קטר... פתע חריק פתע שריק, צא עשן סע אופן.”

“יגאל בשן, בחור נחמד, רואים אותו מתנועע בחופשיות, אבל יש לו בעיות! אבל במקום שהוא יסתיר את זה הוא שר את זה 'יש לי ציפור קטנה בלב'. שיגיד תודה שאין לו על הראש עורב, יותר טוב? זה לא יותר טוב! עוד שנה הוא יודיע: 'יש לי סתימה קטנה בשן'. את מי זה מעניין כל הדברים האלה?”

“ויש אחת, זאתי עם התלתלים, שלא נרדמת. 'ארבע לפנות בוקר לא נרדמת' שתקח כדור שינה!" ~ על יהודית רביץ ששרה "ארבע לפנות בוקר”

“עוד חמישים שקל נכנסו.”