איריס אליה כהן

“דווקא כשהיא מנפצת את בועת היופי הרך והעגול שהיא חותרת אליו, דווקא כשהיא מחליטה לשנות כיוון ולבעוט במורשת החיק והרחם על מנת לחשוף את צידה המסוכן – היא כותבת את שיריה הטובים ביותר.”

“תיאורי אהבה וסקס מרגשים שנדיר למצוא בספרות העברית”

“ספריה של איריס אליה כהן מפגישים עולמות זרים החולקים את ההוויה הישראלית. היא עושה זאת בכתיבתה המרגשת, הקפדנית והדייקנית להפליא. תוך כך היא מקימה לחיים את המרחב הישראלי על צבעוניותו האנושית, על מתחיו, על נופיו וצמחיו, ולא פחות מכך – על ייצוגיו הארוטיים והאינטימיים.”

“אני מהיוצרים שמאוד פעילים בפייסבוק, בידיעה שהמדיה הזאת מנגישה את היצירה, מייצרת שיח פעיל, שוטף, רחב, רבגוני, חדש, ומקרבת אותי לקהל קוראים עצום.”

“באמצעות הכתיבה אני מזקקת את מה שאני רוצה להגיד, לעצמי ולאחרים. אני מנסחת לעצמי את החיים.”

“מה רציתי? :רציתי להיות כמו כלן. :למרות שכלן השתנתה ובקשי זהיתי אותה מקרוב.”

“הם כמו דגים שתקו, אבל בהשתקפות המים אי אפשר היה שלא לראות שני פיות אילמים קרבים לנשיקה.”

“הגוף זכר אותו היטב כמו קונכייה שעוד שומעת את הים הרבה אחרי שהוציאוהו מתוכה.”

“שירה אינה אלא תפלה, אפשר לקשר אותה כטוטפות, לרכן מולה או להכות בה בחזקה בדפן החזה.”

“שירה היא מחסה, היא חיק, מקום להתנחם עם רדת הבדידות, למצוא בו מנוחה.”

“רוח דק דחוק בינות דפי הגוף.”

“בעוד אתה שרוע על גבך נשקף אלי פתאם הילד שהיית.”

“שוב חזרת להיות אישה כבדת קומה ונעולת כנפים.”

“ביום הלדתך נוקש האור ומסתלק, כמו ילד מחצף.”

“עשה בי את הדבר עצמו כפשוטו וכלשונו." ~ מתוך "שחרחורת”

“את מחכה לגבר שימצא בך תריס." ~ מתוך "פלא פואמות ושירים”

“אני הולכת, ככתוב, ממני אל עצמי." ~ מתוך "שחרחורת”

“הזמן הולך על קצות הבהונות." ~ מתוך "שחרחורת”

“הגיע זמן (כלומר, זמני) לקום, לפתח חלונות (הכונה לחלוני) לצאת לאור לצעק אני אני אני" מתוך "מכתבים מהאגף הסגור”

“אבל בסופה החזקת בה, והיא בתמורה את חייך – שירה." ~ מתוך "מכתבים מהאגף הסגור”