דן מרידור

“אף פעם לא אמרו לי תהיה אירופאי, אבל אם קראתי היינה וגתה ושילר ומולייר ושייקספיר ודוסטויבסקי וגוגול – זה הכול אירופה. והנופים של הספרות שגדלתי עליה היו נופים של שלגים וזאבים ויערות. דברים שלא קיימים בארץ.”

“לכל אדם יש יצרים. אבל בעיני תרבות היא התגברות על היצר. אני חונכתי על משמעת עצמית. לכן אני משתדל לפעול דרך הראש, לא דרך הבטן.”

“אני חושב שהתזוזות במזרח התיכון ובתוך העולם הערבי, השבירה של מסגרות המדינה, עליית הדת כגורם מרכזי והבריתות החדשות נגד דאע"ש וחמאס – זו מהפכה עצומה.”

“נשק האין ברירה נותן לנו עוצמה גדולה. אני גם חושב שההתפכחות מהמשיחיות היונית של שלום עכשיו ומהמשיחיות של ארץ ישראל השלמה מעניקה לנו כוח. אנחנו יותר מפוכחים היום ולכן יותר חזקים.”

“ברגע שראיתי שהשינוי הדמוגרפי מעמיד את עקרון שלמות המולדת בקונפליקט עם הדמוקרטיה, לא היה לי ספק במה אבחר. דמוקרטיה וצדק ושוויון הם ערכים שאינני יכול לערער עליהם.”

“מעולם לא האמנתי שנוכל לשלוט בארץ ישראל השלמה מבלי לקיים בה משטר דמוקרטי לחלוטין ומבלי להעניק שוויון מלא לכל אזרחיה ותושביה.”

“בלי תקשורת חופשית אין דמוקרטיה.”

“כנסת שאינה מוגבלת היא איבוד הדמוקרטיה ממש. אני חושב שיש צורך להגן על היחיד מפני הרוב ומי שיכול לעשות זאת הם רק שופטים שאינם מנסים לרצות את הרוב.”

“מערכת המשפט איננה מקובלת על הכול ויש מי שמתייחסים אליה כאל מערכת כמעט נכרית ואין חובה מוסרית להישמע לחוקיה.”

“בית המשפט הוא הפורום הנכון להגנה על זכויות האדם. בית המשפט משוחרר מלחץ הרוב ומלחץ דעת הקהל ולכן הוא יכול להגן על זכויות המיעוט ועל זכויות האדם הבודד.”

“העם היהודי חי כמיעוט בארצות שונות אלפיים שנה. היהודים תמכו במאבק על זכויות האדם. כשאתה מיעוט ואתה נלחם על זכויות האדם אתה מגן בזה על האינטרס שלך. המבחן האמיתי הוא כשאנחנו הרוב.”

“לו הליכוד היה חוזר לדרכו ההיסטורית – הלאומית־ליברלית ולא הלאומנית, הייתי שמח להמשיך להיות בו.”

“מה שייחד את תנועת החרות ואת הליכוד היה הניסיון לשלב את שני היסודות. להיות תנועה לאומית־ליברלית. כל מלחמתו של מנחם בגין הייתה על כבוד העם וחירותו ועל כבוד האדם וחירותו. זו הייתה נשמת העניין. בלי הנשמה הזו מה שמתקבל הוא תנועה לאומנית בלבד. ובתנועה לאומנית בלבד אין לי מקום.”

“מדיניות היא ניסיון למזג חזון ומציאות. אין די להאמין בחזון בלבד. להיות אדם שכולו מציאות, ללא חזון, גם זה רע מאוד.”

“אהבתי מאוד גם את העבודה עם בגין ושמיר. עם שני ראשי הממשלה הללו היו לי מערכות יחסים אינטימיות ופתוחות. עד היום אני מעריך מאוד את שניהם. ראיתי את נתניהו עובד, את ברק עובד, את רבין ופרס. בגין היה בעיני דמות בסדר גודל אחר. ובשמיר, גם כשלא הסכמתי איתו, הייתה עוצמת אישיות וריסון עצמי. אצל שניהם היה ברור לגמרי שהעניין הלאומי עומד תמיד מעל האינטרס הפוליטי האישי.”

“כשאתה יושב היום בגופים מחליטים אתה תוהה אם מה שמנחה אנשים הוא העניין או כיצד הם צוברים כוח. כיצד הם מקדמים את האינטרסים האישיים שלהם. משהו איננו נכון בתרבות הפוליטית שלנו. נוצר בארץ פער הולך וגדל בין הכישורים הנדרשים על מנת להיבחר לתפקיד, לבין הכישורים הנדרשים באמת כדי לכהן בתפקיד. יש לנו בעיה במערכת.”