דוד שחר

“דוד שחר הוא שם שכל צרפתי משכיל חייב להכיר, כי הוא אמן משיעור קומתם של פרוסט, פוקנר ודוסטויבסקי." ~ ז'אקלין פיאטיה, עורכת המדור הספרותי ב"לה מונד”

“דוד שחר הוא דוגמת מופת לסופר שתמונת עולמו היא מרשם בטוח לחקר העולם, ויותר מכך – לניסיון להרחיב ולהעמיק את תמונת העולם, לחתירה לדייק את ממשויותיו.”

“אני מנסה לעשות כעת הוא להעלות דברים, שנטבעו בזיכרוני כחוויות העזות ביותר שהיו לי, פגישות עם אנשים, שקבעו לעצמם מקום חשוב בחיי. נדמה לי, שיהיה בזה משום תמונה על עצמי בתוך ירושלים בפרק זמן מסוים, ואולי אצליח לבטא בכך גם את ירושלים עצמה, כפי שאני מכיר אותה.”

“ספרות גדולה אינה מתיישנת. אמנם חומר הבניה שלה הוא המציאות המשתנה, אבל אמיתה היא האמת הפנימית, הבלתי משתנה, הערכים הקיימים ועומדים. מבעד לחולף היא רואה את הנצחי.”

“רומן, כמו כל יצירת אמנות, הוא השתקפות של הנפש, הנוף של הנפש.”

“מסתבר שאין אני מסוגל ליהנות ממציאות היום, אם העכשיו אשר כאן מנותק מתהודת מה שהיה ומן השאיפה אל מה שיהיה, ואם אין רוחי חופשית להמשיך בטוויית סיפור המעשה שמיתריו מתוחים בין העבר ולעתיד, ואם אין אפשרות בידי לשוב כרצוני אל שולחן־העבודה לכתוב את הדברים.”

“האדם רואה ואינו יודע לפרש את אשר רואות עיניו. עצב הראייה מוליך את הגירויים אל המרכז שבמוח, אך לא מתקיים פירוש הסימנים למושגים.”

“מאז ומתמיד חשתי בפגישותי, לא רק עם בני אדם אלא גם עם בתים ועצים וסמטאות ורחובות וריחות ומראות, משהו ממהות בואם של זכרונות. כאלה אף אלה קיימים וחיים את חייהם שלהם גם במשך כל אותן שנים ארוכות בהן נמצאו מחוץ למעגלות שגרת יומנו.”

“שעת היקיצה, זה המעבר ממציאות תודעת האדם בשנתו למציאות תודעת האדם ביקיצתו, היא הקשה והכואבת מכל השעות [...] באשר היא נמנית על אותם מעברי תהום של חידוש העולם, של הארה ושל לידה ושל מוות בהם מקיפים חבלי הלידה את הבורא ואת הנברא.”

“ארבעה אבות תחושות הזיכרון: האור ומי הבור ופי המערה וצוק הסלע שבצידה – קשורים בי בדמותו של גבריאל יונתן לוריא מן העת שעשה בביתנו בימי ילדותי.”